דרבי

אני עצובה נורא. בגלל הכל. אין לי כוח לפרט כי מה זה משנה. דיברנו על דו קוטביות בשיעור תנ"ך וזה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. רציתי לבקש מהמורה שתפסיק אבל פחדתי לחשוף את עצמי. רק יואב יודע. הוא הסתכל עליי כאילו ציפה ממני להתפרץ עם מונולוג מרגש על מחלות נפשיות. הוא באמת יפה מדי בשביל שאוכל לומר לו לא, אז סיפרתי לו הכל. גב יד שמאל מחוררת מנעצים ועצבים ונורא כואב להזיז אותה. כמו שצריך. אני באמת עצובה אבל לאף אחד לא אכפת אז גם לי לא. אני נוסעת עם אבא לדרבי של פ"ת עוד שעה. אני משקשקת מהפחד ואבא עובד על נשימות. לאהוד הפועל זה לקבל סכין בלב בכל פעם שחשבת שיהיה טוב. אבל ככה זה, אין לי קבוצה אחרת.

 

להכי יקר לי בעולם:

lullaby and good night

may your dreams be of roses

and the angles up above

may them greet you in your sleep

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s