תחזור

בבקשה

אני מתחננת

תחזור אליי

נמאס לי לצעוק את השם שלך

מגגות באמצע הלילה

וליילל אותו 

עם הקפה של הבוקר

נמאס לי לשמוע את עצמי צורחת

שתחזור

עמוק בתוך הראש שלי

נמאס לי שאתה שם

צוחק שם של מישהי אחרת

כשאני לא מצליחה

לבכות אותך החוצה ממני

אז בבקשה, תחזור אליי

לא נשאר ממני כלום והגרון שלי חלוד

 

רציתי להיות הכי טובה בשבילך.

דרבי

אני עצובה נורא. בגלל הכל. אין לי כוח לפרט כי מה זה משנה. דיברנו על דו קוטביות בשיעור תנ"ך וזה גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. רציתי לבקש מהמורה שתפסיק אבל פחדתי לחשוף את עצמי. רק יואב יודע. הוא הסתכל עליי כאילו ציפה ממני להתפרץ עם מונולוג מרגש על מחלות נפשיות. הוא באמת יפה מדי בשביל שאוכל לומר לו לא, אז סיפרתי לו הכל. גב יד שמאל מחוררת מנעצים ועצבים ונורא כואב להזיז אותה. כמו שצריך. אני באמת עצובה אבל לאף אחד לא אכפת אז גם לי לא. אני נוסעת עם אבא לדרבי של פ"ת עוד שעה. אני משקשקת מהפחד ואבא עובד על נשימות. לאהוד הפועל זה לקבל סכין בלב בכל פעם שחשבת שיהיה טוב. אבל ככה זה, אין לי קבוצה אחרת.

 

להכי יקר לי בעולם:

lullaby and good night

may your dreams be of roses

and the angles up above

may them greet you in your sleep