יום: 5 בדצמבר 2014
You were like the summer, barely anyone appreciated you while you were here, but the second you were gone, all they
did was miss you. I think I might always be in some kind of love with you. Too much perfection is a mistake.
שריטות
כשחתכתי, הרגשתי כאילו הוורידים שלי בוכים יחד איתי. ככה אף פעם לא הייתי לבד. עכשיו אין לי את זה יותר, והלבד הזה אוכל אותי מבפנים. בקרוב מאוד לא ישאר ממני דבר חוץ מטראומות ילדות וכיתובים מצולקים על הזרועות ותפרים מכיתה ט'. אני אוהבת את המחשבה שפעם בתוך העור שלי עבר חוט ברזל שסגר אותי ונפתח מחדש. אני רוצה להתמכר לתחושה אחרת, משהו שיכאיב באותה המידה ואף אחד לא ידע, אבל אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מלפתוח וורידים ולתת לנהרות שבי להתפרץ החוצה. הרבה פעמים אני חולמת בהקיץ באוטובוס חזרה הביתה, כשקרני השמש מרקדות לי על העפעפיים ואני לא מצליחה לפקוח עיניים, איך אני פותחת לעצמי את היד, ממש עד העצם, וקורעת מעליי כל חתיכת עור מיותרת. כשאני חרמנית נורא, אני מדמיינת שמישהו אחר עושה זאת בשבילי. סימני השיניים מההתקף של הלילה טבועים עמוק בתוך העור של הבוקר. נראה כאילו מישהו צבע אותם בצבעי מים עדינים של כל הספקטרום הסגול. בשפתיים הדו קוטביות שלך, מצאתי את החיוך החרדתי שלי.
אני רואה את evil dead בלופים כי יורד שם גשם של דם מהשמיים וכי הכל נורא פסיכי ויפה. הייתי רוצה לחיות את הסרט הזה.
I no longer wish to continue
it hurts too much
אתה מכאיב לי.
זה בסדר, ידעתי כמה אני לא טובה ולא מספיקה וחסרת תועלת גם לפניך.
תודה.
למה אין 12 בין 1-10?
אני מרגישה 12.