אף פעם לא אהבת אותי!!!!!!!!!!!!!!!!1 כל מה שרצית היה לזיין אותי ולזיין ולזיין ולהמשיך לזיין ולהפשיט אותי באיזו סמטה חשוכה ומזדיינת כמוך ולטחון לי את הכוס עם הזין המסריח שלך ולהוריד אותי על הברכיים יבן של זונה!!!!!!!!!!!!!!!!!! אתה כלום אתה כלום אתה פאקינג כלום אמן תעבור סירוס בלי הרדמה אמן מישהי תחתוך לך את הזין עם סכיני גילוח ותוריד לך את הבייצים עם חוטי ברזל יבן של זונה מקבלת בתחת אני שונאת אותך אמן תהיה אימפוטנט לנצח ותמות מתסכול מיני

לאף אחד ספציפי

אני מצטערת שהעבר שלי מוכתם ברגעים אינסופיים של אי וודאות ואלפי ספקות, כמו נקודות שחורות המכסות מפה לבנה. אני מצטערת שההבטחה היחידה שאני מסוגלת להבטיח היא שבסופו של דבר אגיע לנקודה בה אשבור שתיקה ואודה בקול הרך ביותר, שהמחשבות שלי נעשות רועשות שוב. תבטיח לי שתיקח את ידי בידך כשהימים יעשו בהירים מדי בכדי להבין ובימים בהם ארצה להיעלם ולהתפורר לחלקיקי אבק, או בימים בהם אהפוך שקופה בין קרני השמש. תבטיח לאהוב אותי גם כשאפחד מהגוף של עצמי, ואני צריכה שתבטיח לי שתחפש אותי גם כשאתרגל למחשבה שאני כלום. אהוב יקר, איני יודעת מה העתיד עתיד להביא עמו, אך ביום בו אחזור לעמוד על הרגליים, אני מבטיחה להבטיח לך את אותם הדברים.

 

 

לב שבור תמיד יהיה בשבילי שיר עצוב שהכרת לי בשתיים בלילה. לב שבור זה אינסומניה כי הכאב משאיר אותי ערה. לפעמים אלה ימי שבת בבוקר, כשאני מנסה להינות מהדגנים האהובים עליי, ואתה עובר לי בראש ורפלקס ההקאה לא מאחר להגיע. אתה מרוקן אותי מתוכן ואני לא רעבה יותר. אתה מביא איתך גלים סוחפים של עצבות מרירה כזו. לפעמים זה להתגלגל מצחוק, להיזכר בך ובמילים האחרונות שהחלפנו, ולהרגיש את הלב פועם בכל איבר בגוף. לפעמים זה לחוות יום נהדר ולחשוב שלא העברת אותו יחד איתי, ולפעמים זה לקבל חדשות טובות ולא לרוץ לספר לך. אבל הכי, זה להכיר מישהו חדש ולקבל ממנו את אותו היחס שתמיד רציתי לקבל ממך. זה אוכל אותי מבפנים. אני נשמה בוערת בגוף רדום. 

 

 

ישבנו בחצר בית הספר יחד. אתה עם האקוסטית ואני קצת בנפרד. שבעה חודשים אחרי ששברת לי את הלב. הקשבתי לך שר במחרוזת את כל השירים הכי כואבים שהזכירו לי אותך וקצת נראה לי שעשית בכוונה. אלו היו השירים של שנינו, אתה יודע. השירים שליכדו את שנינו להיות אותו בן האדם. אני עדיין נזכרת לפעמים בפעמים בהם הזמנת אותי לתה ודיברנו על כמה חם וכמה קשה וכמה עמוק. אנחנו כבר לא מדברים, אבל לפעמים, כשהעיניים שלי פוגשות בשלך, אני נזכרת כמה נהניתי לשקוע בנקודות הזהובות שקישטו והאירו את עינייך. רציתי אותך ואיבדתי את עצמי. עכשיו אני טובעת והעיניים שלך לא שלי. גם לא השפתיים שהכי רציתי לטעום.