dreaming

איחרתי לשיעור. הכיתה הייתה ממוקמת במגרש טניס ירוק מלא שלוליות שמשום מה היה מוקף רק שלושה קירות. המורה לתנ"ך צעקה עליי כשעברתי בחור בגדר. התקפלתי למשמע הקול שלה אבל המשכתי ללכת לעבר המקום הפנוי היחיד שהיה ליד עדן שפעם היה נוגע בי הרבה. גם היא הייתה שם. היא מופיעה לי בכל הסיוטים בימים האחרונים. היא ישבה רחוק מהשולחן שלה, ובשביל להגיע למקום שלי, עברתי בינה לבין השולחן. בדיוק כשפסעתי מולה, היא שלפה אקדח וירתה לי ברכה. קמתי. ספק אם מקול הירייה או מהכאב שבא מיד אחר כך. התנשפתי נורא. יכולתי לדמיין איך המוח שלי היה נראה לו הייתי קמה שניות ספורות אחרי. אני שונאת אותה והיא בכל מקום. אין לי כוח.

 

אני זוכרת שבארבע ועשרים בבוקר עוד הייתי ערה. ניסיתי לכתוב לך מייל, אבל מרוב עייפות כל האותיות התבלגנו. כשעצמתי עיניי ראיתי איש זקן צולע לכיווני, אז פקחתי אותן שוב. אני זוכרת שבארבע ועשרים בבוקר רעדתי ובכיתי וניסיתי לא לצרוח. כל השאר זה חלל ריק, אני לא זוכרת מה קרה בין ארבע ועשרים ועד לרגע בו היא נכנסה לי לחדר. פקחתי את עיניי שניה לפני שנגעה בי. היא צחקה ואמרה שבורכתי באינסטינקטים של חתול. "בוקר טוב נוני". היא חמודה, אני באמת אוהבת אותה. אני שונאת את הלילה. בזמן האחרון אני הוזה יותר מהרגיל. דמויות שחורות ומטושטשות מופיעות לי מחוץ לחלון למאית שניה ומתנדפות. ביום רביעי בדרך לפסיכולוגית ראיתי דמות שחורה על המדרכה ומעדתי במדרגות הכניסה. אלו כל מני צללים שחורים בזווית העין וקשקושים שחורים על התקרה והקירות שמשגעים אותי. אני מרגישה שהעולם קצת מתפורר ואני לא אוהבת. אני לא אוהבת חוסר יציבות ואני לא אוהבת שהרצפה מתחתיי מתפרקת. חשבתי לספר לפסיכולוגית, אבל היא לא תאמין לי. אף אחד לא מאמין לי ואני יודעת מה ראיתי. זה הכל בראש. אני רוצה לצרוח. צד שמאל נוזל.

 

מהלילה: (22/11)

גופות בכל מקום. על הרצפה, תלויות מהתקרה, תקועות בין הסורגים של החלון. לחלקן הגדול לא נשאר עור. גם דם לא היה חסר; מרוח על הרצפה והקירות ובעיקר על הידיים שלי. אני עשיתי את זה? בבקשה לא. התעוררתי. ישנתי אולי שעתיים, אין סיכוי שסיוט כזה נשמך כל כך הרבה זמן. אני זוכרת שהכל היה נורא איטי, כאילו מישהו שם את המוח שלי על slow motion. זין. אני לא עייפה, זה הכל סתם. אני לא יודעת להבדיל בין מציאות לחלום יותר. 

 

 

 

–

אבא צורח בלילות ומכחיש

כבר שנתיים

כואב לי הראש

כבר שנתיים

צד שמאל מאיים להתפוצץ

כבר שנתיים

זה הסוף

שלא נגמר

עד מתי סימנים כחולים?

להכחיש הכחשה להכחיש

זה כבר לא כואב

כשזה בא ממני