כלבתה

ניסיתי לקום מהמיטה ולא הצלחתי. הרגשתי שהמזרן בולע אותי, אבל הייתי חייבת לקום ולכבות את המאוורר כדי שאבא לא ידע שאני בבית ויכה אותי למוות. אני זוכרת שנאבקתי בעצמי ובכיתי ורציתי לצרוח, אבל לא הצלחתי להפיק קול. ניסיתי למשוך את עצמי מהמיטה עד ששמעתי והרגשתי את הרגל שלי נשברת. לא צעקתי, לא הצלחתי, פחדתי נורא. נפלתי מהמיטה לרצפה ובכל כוחי ניסיתי לגרור את עצמי עד למאוורר. אז נשברה לי גם הרגל השניה. לא הצלחתי לזוז והשרירים התכווצו מרוב מאמץ. נשארתי על הרצפה ונאנחתי, התנשפתי עד שהריאות עלו באש. נתקעתי. רציתי לעצום עיניים ולהירדם, אבל אז שמעתי את פסיעותיו של אבא לכיוון החדר שלי, הוא חזר מהעבודה. הבנתי שזה הסוף, ידעתי. הוא פתח את דלת חדרי, וכשהרמתי מבטי אליו היה נראה כאילו לובש את מדיו של איזה חייל נאצי. לא הבנתי מה קורה, אבל ידעתי שהמכות עומדות לבוא. יכולתי להרגיש בזעם שלו עוד לפני שהספיק להרים עליי יד. הוא לא אמר דבר, גם אני לא, ובכל זאת ידעתי איזו אצבע הוא עומד לשבור לי קודם. 

 

אתה נקודת אור קטנה בכל הסיוטים שלי, אבל דווקא הפעם לא הופעת. אני חושבת ששמעתי את השם שלך ברקע כמה פעמים, אולי גמגמתי אותו, השקט צרם לי. התעוררתי מהבכי של הכלבה של השכנים. שמעתי אותו מפמפם לי באזניים גם בתוך החלום. היא נשמעה כזו חסרת אונים וזה העציב אותי, לא ידעתי מה לעשות. כשהסתכלתי בשעון ראיתי שנרדמתי לארבעים דקות. אני באמת עייפה, אבל אני לא רוצה להירדם שוב. הרגשתי הכל, אני נשבעת. כל הפחד הזה, הרגשתי אותו פועם בתוכי. כואב לי הגוף. קר פה.

 

יותר מדיי שאלות ויותר מדיי קולות ויותר מדיי רעש וצלילים מיותרים. אני לא רוצה לנסוע, אני לא רוצה לראות אף אחד. אני לא רוצה לזייף יותר. אני מפחדת שאבכה ואתפרץ ואכעס ואצרח על כולם, אני לא רוצה להפחיד אף אחד, אבל אני אקדח טעון. אני לא רוצה להכאיב לאף אחד חוץ מלעצמי, וגם לעצמי אני לא יכולה להכאיב. זה משגע אותי, אני משתגעת. אני לא יכולה לפרוק. שום דבר לא מספק כמו לפתוח ווריד באופן חובבני. שום דבר לא מרוקן כמו זה ושום דבר לא ממכר כמו זה ושום דבר לעולם לא ישתווה ליופי של הדם הזורם החוצה ולסימנים שמשאיר אחריו. כל מה שנותר עכשיו זה להרביץ לקיר ולקוות שהוא ישבר לפניי. צד שמאל שלי מתפוצץ. 

 

אתה כמו סכינים. הו, אתה כמו סכינים.

אתה כמו סכינים על העור. 

הבטחתי שאפסיק, אבל זה היה רק כדי שתשאר.

עכשיו אתה לא פה יותר וזו סיבה מצוינת להמשיך.

תודה על הדאגה, יכלב אפס. 

אני שמחה שזה כל מה שמשנה לך.

שברת אותי.

 

תמןתי כבר תנמותי בבקשה קתמותי כבר תמותי יפח תןמותי