תכנית ביתור

לפעמים נדמה לי שכל הכעס שגדל יחד עם אמא שלי דולף לי לחזה, קצת כמו ברז שלא סגרו עד הסוף, והטיפות מתנפצות לי ישר במרכז הלב. זה כואב לפעמים, לכעוס ככה. זה כואב. קיבלתי את העיניים הירוקות של אבא שלי ואת הנטייה שלו לא לענות חזרה. אני מצטערת על שש השיחות שלא נענו ואני מצטערת שסיפרתי לך שדיממתי באמבטיה. הייתי אוהבת אותך לו הייתי יכולה, אבל אני פרי רקוב והכל בתוכי מת. הייתי יפה פעם, את יודעת, אבל היום החרקים אוכלים אותי מבפנים. 

 

 

And I really tried, I tried with all my might—it made me crazy

to try to figure out what it is I've done wrong every time

,when everything I love, everything I hold dear

.heads out sometime

 

 

עד שתהיה מחברת מסודרת:

יום שני השעה 21:25 אני כועסת ושונאת ורוצה לשרוף הכל. אני כועסת על עצמי כי נתתי לך ואני כועסת על עצמי כי הייתי כזאת נאיבית ואני כועסת על עצמי כי האמנתי שיהיה טוב ושתעשה לי טוב ואני כועסת על עצמי שהאמנתי לך ואני כועסת כל כך ואני כועסת על עצמי ולא בזין שלי לכעוס יותר ולא בזין שלי לרעוד ולקבל מכות ולא בזין שלי להרגיש חרא 24/7 ולא בזין שלי להתאמץ לחינם ולא בזין שלי לכאוב על אלה שלא כואבים עליי ולא בזין שלי לאכול חרא מאחרים כל הזמן ולא בזין שלי לתת הכל ולקבל אפסססססססססס אפס פאקינג אפס. 9. אולי 9 וחצי. נושק ל10 אבל לא בדיוק. קודם היה 11 אבל אין 11 כשזה 1-10. מקום מפלט: נ'. אני: שונאת את עצמי אבל שונאת אותך יותר. לא חתכתי. 

 

The thing about nightmares is that they're not terrifying to anybody but the person experiencing them and then they're fucking excruciating painful agonizing