לא היה לה אכפת שפגעתי בעצמי. היא רק הסתכלה עליי בעיניים צהובות וחיכתה לאישור ממני לנתר אל המיטה. טפחתי עם כף ידי על המזרן וכאילו ניסתה להיות מהירה ממהירות האור, היא כבר הניחה ראשה על בטני וישרה אליי מבט צהוב. בכיתי והיא לא ניתקה מבטה ממני לו לרגע אחד. לא עניין אותה שאתמול חתכתי את עצמי חתך אחד לכל יום בשבוע ועוד כמה לימי מחלה. היא רק רצתה לברוח מהגשם ולגרגר לי סרנדות. ולא היה לה אכפת. וככה אהבתי את זה.

 

עכשיו היא לא נרדמת, כמוני. אני יושבת על ידה וצופה בה נרדמת ומתעוררת ונמתחת. כאילו מישהו מדליק ומכבה אותה כל הזמן. הלוואי והייתי יכולה לעזור לה, אבל אני חסרת תועלת. 

 

 

 

כואב לי הראש מהשעה שלוש. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s