לא היה לה אכפת שפגעתי בעצמי. היא רק הסתכלה עליי בעיניים צהובות וחיכתה לאישור ממני לנתר אל המיטה. טפחתי עם כף ידי על המזרן וכאילו ניסתה להיות מהירה ממהירות האור, היא כבר הניחה ראשה על בטני וישרה אליי מבט צהוב. בכיתי והיא לא ניתקה מבטה ממני לו לרגע אחד. לא עניין אותה שאתמול חתכתי את עצמי חתך אחד לכל יום בשבוע ועוד כמה לימי מחלה. היא רק רצתה לברוח מהגשם ולגרגר לי סרנדות. ולא היה לה אכפת. וככה אהבתי את זה.

 

עכשיו היא לא נרדמת, כמוני. אני יושבת על ידה וצופה בה נרדמת ומתעוררת ונמתחת. כאילו מישהו מדליק ומכבה אותה כל הזמן. הלוואי והייתי יכולה לעזור לה, אבל אני חסרת תועלת. 

 

 

 

כואב לי הראש מהשעה שלוש.