באמת עייפה. היום היה יום טוב. מזל טוב על ה20 ויומיים, ספרות זולה. רציתי לשמוע קצת עליזה בשלשלאות אבל אין לי כוח לחשוב על מוות יותר. ניבי בא ודיברנו הרבה על מה זה להיות קיים בעולם ולמה דווקא אנחנו. סיפרתי לו דברים על עצמי שאף אחד אחר לא היה מעז לשאול עליהם, כמו שהחלל החיצון מפחיד אותי עד לכדי שיתוק ושהייתי שמחה ללכת לצפות בתערוכת הגופות שוב. דיברנו על סחר באיברים ועל סינים שנכנסו לכלא והפכו להיות כליה או זרוע, וגם על פיזיקה וקונספירציות ודובוני מים. אחר כך תומר שאל אותי אם אני יכולה לגנוח לו בטלפון עד שיגמור, ועניתי בנימוס, "לא.". היום היה יום טוב, באמת.
6:02
לפעמים אני מרגישה שאני טובעת בין כל השחור הזה. שחור בפנים שחור בחוץ, מה זה משנה. אני כאילו נשאבת אל תוך החור השחור הזה. אני מרחפת בין הזמן למקום ומאבדת תחושה והדבר היחיד שלבן בין כל השחור הוא האינטרנט ששורף לי כל תא מוח שנשאר. התנתקתי. וואי, איך באלי המבורגר. וואליום.
psychosphere 