אנה אהובתי,

אין לי כוח נפשי להלחם בך.

ואולי,

אני בכלל לא רוצה.

 

התקף שלישי בשלוש בלילה. זה כאילו איזה סימן מאלוהים לסיים הכל. היום הקשבתי ליואב שר וזה גרם לי להרגיש טוב הרבה יותר. לא הצלחתי להכיל הכל, אז שברתי את האצבע. אתה מפחיד אותי אבל מצד שני אני רוצה אותך בתוך החיים שלי, אפילו כשעד עכשיו כל מה שעשיתי היה להרתע ממך ולהתחנן שתכנס אלי. אני אוהבת כשאתה שולח לי הודעה ואז מתעלם ממני לשבועיים. זה נחמד לדעת שצללתי לך אל תוך המוח לכמה רגעים. (אתה מרגיש אטום. אתה ענק וחסר חשיבות כמו היקום). אלוהים אדירים, שמישהו יגיד לי, איפה מדרגות החירום? תעצרו הכל. אני רוצה לרדת.

 

0 שליטה עצמית

הפרעות נפשיות

פחד

ריקבון

והכל בגללך. למה היית חייבת לגעת בי מבלי שרציתי? למה הפשטת אותי והעמדת אותי באמצע החדר? זה כלום ושום דבר. אני כלום ושום דבר. לא ביקשתי את זה, אלוהים אני נשבעת, אני לא ביקשתי לגדול ככה. אני לא זוכרת הרבה, אבל אני זוכרת מספיק בשביל להרגיש את כל המוות הזה בבפנים שלי. 

 

רק תגיד לי דבר אחד, לחברה שלך סיפרת איך ואיפה נגעת בי?

 

 

30 מחשבות על “אנה אהובתי,

  1. את יקרה נורא. ואני כמעט יכולה לגעת בכאב שלך ממש- אני חושבת ששלי מסוג דומה מאד. לו רק ידעתי איך נפתרים מתחושת האניכלום הזאת- אני נשבעת פלויד הייתי אומרת לך.

    אהבתי

  2. אני לא מכירה אותך וכנראה גם לא אכיר, ואני לא יודעת את הסיפור וסביר להניח  שאת לא תספרי אותו. אבל את מזכירה לי אותי לפני ארבע שנים. הסיוטים הגדולים שלי התגשמו והייתי לבד לגמרי והבנכדם היחידי שהיה שם בשבילי בחר להעמיד אותי במצב כל כך מבלבל כמו שתיארת בפוסט הזה. אם הייתי לרגע מספיק אמיצה בשביל לעמוד מהצד ולהסתכל ולהכיל קצת כמוך מאשר להכחיש ולהדחיק לא הייתי נשארת. את חכמה ממני. חזקה ממה שהייתי. לא מא מגיע לך אף סבל שכזה. תתנתקי מכול מי שמכביד עלייך ועושה לך רע. הלוואי והייתי יכולה לעזור מעבר אבל כמו שאני הייתי בגילך סירבתי לקבל עזרה. מקווה שאת חכמה יותר ונעזרת במישהו. תמיד כאן
    Netzgola

    אהבתי

      • הסיבה היחידה שאני לא מספרת על מה שקרה היא שבגלל שהדחקתי כל כך הרבה אני כמעט ולא זוכרת דבר. למען האמת, לא חשבתי על זה כלל עד לפני שבוע שפתאום זה התפרץ ונשברתי לחתיכות. אני גם באמת לא יודעת איך לגשת אל זה או איך לכתוב על זה או לדבר על זה. אני לא יודעת איך. אני לא מוכנה להשלים עם העובדה שהוטרדתי מינית כשהייתי ילדה קטנה. חוץ מזה שאני חושבת שאני לא זוכרת הרבה כי הייתי צעירה יחסית והמוח העדיף לשכוח. לא יודעת. ואגב, אני לא בורחת מעזרה. אני מודה שהרבה פעמים איני יודעת להתמודד לבד ואני צריכה שמישהו יעזור לי, אבל במקרה הזה אני לא יכולה להתמודד עם עוד אנשים. אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד כי אף אחד מחוץ לגבולות הבלוג לא יודע על המקרה, וגם כי זה לא רלוונטי יותר. אני לא זוכרת שמות ואני לא זוכרת איפה זה קרה, אני רק יודעת שזה קרה ושמאז אני מצולקת. זה הכל. תודה לך בכל מקרה. אשלח לך מייל כשארגיש שאני מתפוררת שוב.

        אהבתי

  3. הו…. התמימות
    הדחקה לא עובדת לנצח. בסופו של דבר כל החרא צף.
    תאמיני לי.
    הייתי שם. כמעט כל אישה היתה שם והוטרדה מינית. אני ספציפית גם בתור ילדה וגם בתור בוגרת. אין משהו יותר חכם מלהשלים ולהתנער מזה. חיללו אותך. זאת עובדה. "את טינופת" (לדברייך), ובכן, זאת ההרגשה כשמתייחסים אלייך כמו לחפץ. זה קרה ואין לך שום יכולת לשנות את זה. מה שאת כן יכולה זה למנוע מזה לקרות בשנית.

    או שאת חלשה ותתאבדי (את אמרת את זה בתגובות למעלה, זה לא שאני מכניסה לך רעיונות לראש)
    או שאת חזקה ותכנסי באימאימא של הזכרון הזה ותעשי כל מה שביכולתך לא להפוך לקורבן שוב.

    בחירה שלך.

    תומ.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s