דברים טובים באים לאט

אופוריה. מה22/8. הייתי רוצה לבקש שהאופוריה הזו לא תעבור לעולם (baby, i'm about to explode), אבל לפי חוקי המאניה דיפרסיה, אין דבר כזה עליה בלי נפילה ואין דבר כזה דיכאון/שיגעון לתקופה ממושכת, כך שגורלי המר יביא להתרסקות בקרוב מאוד, אך למזלי אני יודעת איך קמים. לא מחקתי את עצמי בעזרת כדורים כבר שבוע והראש שלי אמנם מתפוצץ, אבל זה רק כי האוזניים שלי מתפוצצות כי נמרוד הזכיר לי שהפו פייטרז קיימים ואני שומעת את "מבזבזים אור" בלופים כבר מאתמול. אני שמחה שזה נגמר, הכל. אני מרגישה חופשיה סוף סוף. כאילו הכל קטן עליי. אז תודה לך על זה, ותאכל את הלב.

 

אני מתרגשת מאוד לקראת השנה החדשה. אני כל כך שמחה שי"א מאחורי שאני מוכנה להתמודד עם כל מכשול עכשיו. אני יודעת שי"ב לא תהיה שכונה כמו שכולם אומרים, אבל אני מתגעגעת לשעות צהריים מוקדמות במקלחות השמש עם גיל אחת מנומנת על ירכיי כמו חתלתול וגיל אחרת שמתגלגלת מולי מצחוק. אני מתגעגעת ליואב ולהפסקות התה שלנו יחד ולבקרים בהם יכנס לכיתה, יתישב לידי ובלי להוציא מילה יכיר לי להקה חדשה. אני מתגעגעת לרז ועמית האידיוטים שידברו איתי על כל ההפסדים של הפועל פתח תקווה בליגה ואני מתגעגעת להדלקויות הרגעיות שלי על מאיה. רק בבית הספר אני מצליחה לתפוס קרני שמש ולשים בכיסים ורק בבית הספר אני יכולה להירדם על הדשא כשמעלי יוקדת ורוקדת השמש הצהובה של ספטמבר. וזה קטע מוזר, שאני תמיד מתלוננת על כמה שאני לא נהנית ממסגרות שגורמות לי להקיא את הנשמה, וכמה שבית הספר מייבש אותי, אבל אני יודעת שהפעם הכל יהיה אחרת. הפעם הכל יהיה כמו י"ב. דברים טובים באים לאט.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s