יואב מאוהב

זו הרגשת גועל כזו שאי אפשר לשטוף מעליך במקלחת מנחמת, ועייפות שאי אפשר להעלים בשינה. תרמתי דם בשביל להוציא אותך מהמערכת שלי, אבל אני עדיין מסוחררת ומבולבלת ומקווה שאלו רק תופעות הלוואי של המחט שלוקחת לי אותך. שלושה חודשים עברו ואתה עדיין חיי על ההריסות בלב שלי. אתה מצית בי כל כך הרבה שריפות שאין בי את הכוח לכבות וגורם למוח להילחם בלב. אין משהו שהוא יותר קשה מלהילחם בעצמך, אבל פעם אמרתי לך שאני אוהבת את זה קשה אז החלטת ליישם. גרמת להמון פרחים יפהפיים לפרוח בריאותיי, אבל עכשיו כל מה שנשאר מהם אלו צמחים מיובשים ומכווצים ואני לא יכולה לנשום. שאבת ממני כל חלקיק חמצן שזרם לי בדם ואני מרגישה מיובשת וקטנה בדיוק כמו הפרחים המכוערים שהשארת בתוכי. אמרתי לעצמי שהחופש הזה אני רוצה לחיות, אבל אתה כמו עוגן שמעגן אותי למיטה ומטביע אותי לאט. אני רוצה לרחף אבל אתה כבד לי מדיי. פעם אמרת עלי שאני גלקסיה בפניי עצמה והיום אתה לא מוכן לתת לי קמצוץ של אבקת כוכבים. אולי הפתרון הוא אור שמש שיגרום לפרחים לפרוח שוב, אבל איך אני יכולה לצאת החוצה כשכל מה שאני יכולה לעשות הוא לשקוע במיטה שהיא אפילו לא שלי?  יהורם ארבל אמר על רונאלדו שהוא כמו כדור שניפחו יותר מדיי. אני חושבת שהיום גם אני כזאת, ואני מאיימת להתפנצ'ר.

 

(מקסיקו לא עלו ונשבר לי הלב מהעכברים הקטנים האלו וצ'יצ'ריטו הבונבון הזה, ג'יזס)