5:39

אני לא זוכרת כמה שעות לא ישנתי. משהו בין מספיק שעות בשביל לשכוח כמה לבין להצטלם בעירום ולשמוע אייל גולן לבין לאבד את זה לגמרי. ואן פרסי דפק את הגול הכי יפה של החיים שלו ותתמודדו. יש משהו בלבד הזה שבולע אותי ואני לא נרדמת כי אני מפחדת מהחושך שפעם אהבתי, אבל עכשיו הכל פה מפלצות. והלב דופק כאילו רצתי את כל רמת הגולן. אני לא אוהבת להרגיש קטנה וזה בדיוק מה שהלבד הזה עושה לי. בגלל זה אני לא אוהבת את הים או את החלל החיצון או לוויתנים או את הדינוזאורים העצומים בראשון לציון. אני מצליחה לכתוב רק בחמש בבוקר והכל פח וכל השאר סתם מבוזבז ואני מבוזבזת ואני רוצה למות ולפרוח יחד. אפשר? איזה אבסורד. הכל מעורבב ומעורבל וטחון ומטושטש והעיניים אדומות ורטובות והראש נוטה הצידה והכל כבד וכבד לי כבד כל כך כבד לי ואני לא יודעת לכתוב אני גרועה אני גרועה אני גרועה אני גרועה ולאנה דל ריי וויואלדי מזדיינים לי בראש עכשיו. 

5:52 וימחק כשהמיגרנה תגמר. (איך ישנים כשהראש מפמפם ומאיים להתפוצץ?)