דברים שכתבתי בחמש בבוקר

הוא היחיד שחוסם את יואב. כשאנחנו מדברים אני יכולה לחשוב רק עליו או עלינו ואף אחד לא חשוב מספיק בשביל להיות גם הוא אצלי במוח באותם הרגעים. אני חושבת שזו מתנה. אבל כשהוא הולך זה כאילו שהחומה מתפוררת או שהחלון נשבר וברגע שאני נשכבת לישון יואב חוזר הביתה ואני חווה את השיחה האחרונה שלנו בלופים. המילה האחרונה שהוא אומר מתחברת לראשונה שהתחלתי איתה וככה בצורה מעגלית, כאילו השיחה נחרטה על תקליט שבור, הכל מתרחש לי בראש שוב     ושוב     ושוב עד שהקול של יואב מתנגש בשלי ומרתסק בתוכי כאילו היה מכונית שנופלת מצוק. והרסיסים קורעים לי את הקרביים והשפתיים ואת מיתרי הקול ואני מרגישה קטנה שוב ומתחננת שילך אבל באותה המידה שישאר ממש כאן. איזה בלגאן. אנדרלמוסיה היא המילה האהובה על יואב. ההורים שלי תמיד הזהירו אותי לגביי הסמים ברחובות אבל אף פעם לא לגביי אלו עם הדופק ועייני השקד.

 

ציפורים שוב מצייצות לי סרנדות מבעד לחלון וקרניים לבנות של שמש ראשונית פורצות לי לחדר ומלטפות לי את כפות הרגליים בעדינות רכה כזו, כאילו היו גבר חלומותיי. זו השעה היחידה שאני יכולה להירדם בה כי אפילו למיגרנה, החברה הכי טובה שלי, אין כל כך הרבה כוח נפשי והיא נאלצת להיות הכפית הגדולה כנגד רצונה. ואני נרגעת ונושמת מהאף נשימות ארוכות יותר מ7/11. התגעגעתי להרגשה ההיא, כשאני שואפת כל כך הרבה אוויר שאני יכולה להרגיש את האיברים הפנימיים שלי מרחפים. והכל בסדר, ולא כואב לי הראש וזה בסדר לחלום.

 

תמיד נורא מצחיק אותי שאני זוכרת דברים כאלו חסרי תועלת אבל שוכחת את החומר של המבחן בהיסטוריה. אני זוכרת איך השרשרת של המורה שלי לספורט מכיתה ה' נראית בדיוק ואת השם של הבושם של המחכנת שלימדה אותי בכיתה ג'. את היום הראשון של החרם בכיתה ו', ואיפה ישבתי בתחנת האוטובוס ואילו נעליים נעלתי ביום הראשון של כיתה ז'. אני זוכרת את המילה הראשונה שאיי פעם אמרתי לדניאל ואת מספר הטלפון של הבית של רותם. אני אפילו זוכרת את שמו של הפוקימון הראשון שתפסתי בפוקימון אמרלד ואיפה בדיוק נגעת בי בפעם הראשונה ואיך השתקת אותי. אני זוכרת בעל פה את הסרט "באה בקלות" וכל חיוך של אמה סטון. את המלודיה הראשונה שלמדתי לנגן על פסנתר ואת הפעם הראשונה שליטפתי את הכלב של ניר. את השיר הראשון ששמעתי בערב השנה החדשה ומה אכלתי, ואת הפעם ההיא שהריח של יואב נדבק לסווטשירט שלי והסנפתי אותו שעות אחרי ואת המילה הראשונה שאמר לי ביום ההוא בו שבר לי את הלב. אני זוכרת את הגרפיטי הראשון שכתבתי על אחד הבניינים בבית הספר היסודי, "המנהלת שלנו בת זונה". אפילו אז הייתי בוגרת לגילי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שניקיתי גרפיטי ואת הפעם הראשונה שאיימו עליי. אני אפילו זוכרת את הפעם הראשונה שציירתי ביד שמאל ואת שיעור הסרטוט הראשון. וזה תמיד נורא מצחיק, באמת. שאני זוכרת דברים כאלו מטופשים אבל לאט לאט שוכחת אותך.

 

(אני אוהבת את איילת מגלגלת) (לא להתאהב).