אתם לא מבינים

אני חושבת שסוף סוף הבנתי ממה נובעת בעיית השינה החמורה שלי. אלו לא כאבי הראש הגובלים במיגרנות או הסיוטים המחרידים על בתי החולים והחיות הדרוסות והאונס, זוהי הרגשת הפספוס וההחמצה שאופפת אותי כמו עשן רעיל בכל לילה שאני מנסה לעצום בו את עיני בתקווה שלא אכנס לעוד טרגדיה על מוות. זה כאילו שהראש אומר לי שאם אעצום את העיניים, אפילו לרגע אחד, אפספס הכל. אני לא יודעת איך להגדיר את המילה "הכל", אבל זה מה שהמוח אומר. כאילו שאם אכנע רגע לטבע ואתן לדברים לקרות ולעצמי להירדם, אני אפסיד משהו גדול נורא וחשוב נורא. מצד אחד אני יודעת שזה לא נכון ושעליי להרפות, ומצד שני אני לא מסכימה לוותר ללב שאומר שאני חייבת לחפש מנוחה ומכריחה את הגוף להישאר ער, גם כשאין בו אפילו לא טיפת אנרגיה, ולעיניים להישאר פקוחות מול המסך ולתת להן להישרף באור לבן. רוני אומר שבאיזה שהוא מקום ההרגשה הזאת נובעת מעונש עצמי, אבל יש לי דרכים אחרות להעניש את הנועה שאני כשצריך. 

נטלתי כדורי שינה ומרחתי משחות לעיניים ושתיתי קופאין בכמויות מסחריות, אבל הגוף סירב לתפקד כמו שגוף צריך לתפקד. כדורי השינה רק מסטלו כמו שנהגו לעשות בתקופה שהייתי גונבת מאמא ואבא, והמשחות לעיניים רק גרמו לעיניים להיראות עייפות יותר. הקופאין גרם לי לרעוד כאילו הייתי איזו חתולה מפוחדת, ושום דבר לא החזיר לי את האנרגיה שלי או את השינה שאני כה זקוקה לה. אני כן ישנה בצהריים כשאני חוזרת מבית הספר, אבל השינה הזו מסתכמת בדרך כלל בכמה שעות צנועות בלבד ולפעמים אני נכנעת לרוני ונשארת לשוחח אפילו כשמתעקש שאלך לישון ונשבע שיעיר אותי. הוא תמיד אומר שמחזור השינה שלי דפוק לגמרי ושאני חייבת לסדר אותו, אבל אין בי את הכוח להתרגל לעוד משהו חדש. אני מנסה להחזיר לגוף את האנרגיה שהוא צריך, אבל המחשבה על הקימה בבוקר והנסיעה לבית הספר מוציאה ממני את כל האנרגיה שהספיקה להיכנס אליי במאית שניה ושוב אני מרגישה כמו פרפר שתלשו לו את הכנפיים או כמו בובה על חוטים רופפים. אני יכולה להרגיש את המערכות בגופי קורסות אחת אחרי השניה, אך אין בכוחי לעשות שום דבר. אני מפחדת לאבד את זה.

בלילה חלמתי שעב"מים רודפים אחריי. מי שמכיר אותי מאוד טוב יודע שאין דבר ביקום שמפחיד אותי יותר מחייזרים. אני מלכת החלומות המפחידים והחלק במוח שלי שיוצר אותם יודע טוב מאוד מה הוא עושה, אבל כזה חלום עוד לא חוויתי מעולם. הכל היה נורא מציאותי, כאילו חלמתי איזה אירוע שיכול לקרות בעתיד או סצנה מסרט שכיכבתי בו. אני הייתי שם ונשמתי כל פיסת חלום רע שחוויתי באותו הרגע. אני ראיתי איך חייזרים חוטפים את רוני שלי מהחלון ואיך שלי אין את היכולת לעשות שום דבר, רק לשבת ברכב הנוסע ולקוות שיחטפו גם אותי כי עולם בלי רוני הוא לא עולם שאני רוצה לחיות בו. באותו הרגע הכרחתי את עצמי להתעורר והרגשתי את הדמעות הקרות נושקות נשיקת בוקר טוב ללחיי הסמוקות. אף פעם לא שקשקתי ככה בגלל חלום.

קיבלתי 100 בבגרות באנגלית.

עריכה

השעה חמש בבוקר ורמת הריכוז שלי שואפת לאפס והכל מאוד מבולבל ואני לא רואה כלום. אתמול אני ויואב דיברנו לפני המתכונת המזדיינת במוזיקה והוא אמר שהוא שמע איזו להקה שהמלצתי לו עליה לפני מאה שנה והוא אמר שעכשיו הוא מאוהב בהם ושהוא מודה לי. הוא קצץ את השיער שוב ואני חושבת שהוא הכי יפה ככה כשכולן אומרות שזה בכלל לא מחמיא לו. דוחות. הוא כל כך יפה אני רוצה לבכות. הוא הצטלם לי בפלאפון ואני ממש עוצרת אותי מלשים את התמונה הזאת לרקע או וואטאבר אני לא יודעת אני חושבת שהוא אפס אבל אפס שאני אוהבת והוא שבר צמחונות ואני מרגישה קצת יותר טוב. הוא בכלל לא אפס אני סתם מזיינת את השכל תדפקו

לי

כדור

לראש

מכבי ניצחו ואירופה צהובה ואיזה אושר

כואב לי הראש ואני לא מצליחה לנשום עם כל העשן הזה בריאות שלי

לפעמים אתה ממית אותי וזה כואב אל תהיה בן של זונה

9 מחשבות על “אתם לא מבינים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s