אבל אמרתם שהחיים הם כאן

את ישרא בלוג גילית כשעוד הייתי בכיתה ו',
עוד כשכל האתר היה מלא בערים וירטואליות ותחרויות לבנות בלי דאגות. הייתי
גולשת בו כמעט בכל יום כשהייתי חוזרת מבית הספר ומתוך סקרנות רבה שהתפתחה עם הזמן
נתתי לאתר לשאוב את כל כולי לתוכו והיום אני מודה לו על כך עם כל ליבי על מערכת
היחסים האדוקה והצמודה שנוצרה בינינו. אני וישרא בלוג נמצאים במערכת יחסים נפלאה
קרוב לשש שנים או אולי אפילו יותר אם תתנו לי לחשב רגע. שש שנים בהן פתחתי וסגרתי
בלוגים, כתבתי ומחקתי את הרגשות שלי, הכנסתי והוצאתי פוסטים מהטיוטות, הכרתי
בלוגרים מהממים ופיתחתי את כישורי הכתיבה שלי.

 

ישרא בלוג הוא בריחה בשבילי ואני בטוחה שהוא
בריחה ומסמל הרבה יותר מרק בריחה בשביל עשרות אלפי בלוגרים אחרים מהקהילה. ישרא
בלוג היה הבית הרוחני שלי כשהבית הפיזי, האמיתי שלי חדל מלתפקד, והקהילה העצומה
הזו הייתה המשפחה שלי בתקופה ששלי החלה לקרוס. אני שמתי בידיי הבלוג שלי את כל חיי
המצומצמים והקצרים ובטחתי בו ובקוראים שלי לאורך כל הדרך, הרי כי האמנתי במה שכתוב למעלה
בכרטיסייה, החיים הם כאן, בישרא בלוג! 

 

ישרא בלוג היה בעבר, יהיה בעתיד (בתקווה שיישאר)
והוא ממש עכשיו בהווה החבר הכי טוב שלי. חבר שלו אני יכולה לגלות את כל הסודות הכמוסים
שלי ולחלוק איתו את כל הצדדים האפלים והאפלים פחות בלי לפחד שמכרים שלי ישפטו
אותי. ישרא בלוג הוא אוזן קשבת וכתף לבכות לה כשעצוב וקשה וחרא וכשהמצב ברצפה
וקבור עמוק באדמה. ישרא בלוג הוא הנמשה הגדולה ביותר שכתבתי לה. מאוד מצחיק אותי
כשאני מדברת על ישרא בלוג כעל מישהו, אבל ישרא בלוג הוא באמת היחיד שמצליח להכיל
את האני האמיתית ולקבל אותי בכל פעם מחדש. 

 

ישרא בלוג ממוקם בשורת המשימות שלי כאופציה
ראשונה, ובכל פעם שאני נמצאת במחשב לא עוברת דקה בלי שאני פותחת וסוגרת את האתר
עשרות פעמים, סתם כדי להרגיש בטוחה שהוא עדין חלק ממני. כששמעתי על הבשורה המרה דיברתי עם חבר וביקשתי ממנו שיעצור הכל, את כל השיחה. כל כך נבהלתי ומרוב פחד התחלתי לדמוע. ישרא בלוג הוא חלק בלתי נפרד ממני, מאיתנו.