התקופה הרומנטית

"את תפסת לי את המקום אז הייתי חייב לבוא לשבת לידך"

 

"יש לך עיניים של חתול"

 

"את חייבת לחייך יותר"

 

"תשמעי הרבה סנטנה או שלא תשמעי כלום בכלל"

 

"שמעתי את השיר שלך ביוטיוב. את טובה", -"רק טובה?", -"טובה מאוד מאוד", -"גם אתה בסדר". 

 

"אתה יודע שיש לך את אחד השמות היותר יפים בארץ?", -"לא אוהב אותו. כל הדורים האחרים שאני מכיר הם יבשים וגרועים אז זה מוריד מהשם", -"אבל אתה לא, אז הכל בסדר".

 

סבביקולסבבי 

 

נפגשנו בהופעה של אלישע בנאי וארבעים השודדים ולא במכוון. אפילו כשאיחלתי לעצמי שלא אפגוש אף אחד שאני מכירה בשביל שאוכל להשתחרר קצת מהלחץ של הסובבים אותי עליי, כשהסתכלתי אל עבר כניסת המועדון הצלחתי לראות אותו ואת אחיו בין גל האנשים שהציף את המדרגות ואם אגיד את האמת, הלב שלי קפץ בלי שהצלחתי לשלוט עליו. הוא נעמד על יד הבר והיה נראה כאילו איבד את עצמו קצת, כמוני. אז בלי לחשוב הרבה בכלל רצתי אליו כי אמרתי לעצמי שאני צריכה לחיות על הקצה והוא שם לב אלי רק כשנעמדתי לו מול הפנים. הוא הרים את ראשו מהרצפה ולא הצליח להחזיק את החיוך שלו בפנים. הוא היה מאוד מופתע ואמר שהוא שמח לראות אותי, ולהגיד את האמת 2#, גם אני שמחתי לראות אותו. אמנם כשההופעה התחילה דרכינו התפצלו, אבל בסוף ההופעה הוא שאל אם אני רוצה טרמפ הביתה, וכל הדרך שמענו מוזיקת פאנק מגניבה והרגשנו כמו ילדים מהשכונה. דור הזה בסדר.

 

 


 

24.3.14

"היי!" הוא עונה עם חיוך גדול וטון שמח מרקד על מיתרי הקול שלו. הוא שמח לראות אותי. אני מסתכלת עליו וצוחקת כי אני לא יכולה להסתכל עליו באף צורה אחרת. כל מה שהוא עושה זה לשמח אותי. אני נועצת בו כמה מבטים חמודים והוא מחזיר בחיוכים מתוקים פי אלף ותוך רגע הוא מזיז את התיק השחור שלו מהמושב השני ומזמין אותי לשבת. אני מנתרת אל הכיסא והשיער הקצר המסולסל והרענן שלי קופץ יחד איתי ומקיף את ראשי כאילו היה הילה. "אני מפריעה לך לשמוע מוזיקה?" אני שואלת אותו ושמה לב שהוא מוציא מאוזניו את האוזניות. הקול שלי נהיה גבוה כמעט באוקטבה שלמה, אבל הוא צוחק ועונה שלא, זה חסר טעם בשבילו להאזין למוזיקה האהובה עליו לבד.

השיחות שלנו מאוד זורמות, שלי ושל דור. אנחנו יושבים אחד ליד השני הרבה באוטובוס כי שנינו נוסעים לאותו הכיוון ואפילו יש לנו בדיחה פרטית על הנושא הזה. הוא אף פעם לא משעמם וגם אם הוא שותק זו שתיקה נעימה ולא שתיקה צורמת. "אני רוצה שתשמעי את המוזיקה שאני שומע הפעם", הוא מבקש ממני שאחבר את האוזניות שלי לפלאפון שלו כי בשלו הוא מתבייש. אני מציעה לו אוזניה אחת אך הוא מסרב בטענה שהיום הוא הד.ג' הפרטי שלי. אני לא מצליחה לראות את עצמי נמצאת בסיטואציה שבה אני לא מחייכת כשאני איתו, כי זה דור, ודור הוא מומחה בחיוכים, אז אני משיבה לו בחיוך נעים והוא מחזיר בחיוך שמפוצץ לי את הלב.

הוא מתחיל לתקלט לי על הלב. יש לו טעם מעט מוזר במוזיקה, זאת אומרת, פאנק תמיד נשמע מוזר באזניים שלי, אבל מוזר טוב, כמוהו. בלי שום התראה מוקדמת על מעשיו הוא מעביר משיר לשיר ויוצר מן מחרוזת פאנקיסטית מצחיקה. הוא מזכיר לי שבבוקר בשיעור מוזיקה למדנו על התקופה הרומנטית בה מלחינים נהגו להחצין את הרגשות שלהם בשביל להעביר את האופי הפנימי שלהם ואת סערת הרגשות שהתחוללה בתוכם, וזה בדיוק מה שהוא עשה; החליף שיר כל כמה שניות לפי מצב הרוח שלו. פעם אחת קפץ שיר זועם ואגרסיבי וההבעה על הפנים של דור נהייתה מעט קשוחה ועצבנית, וכשההבעה על פניי נהייתה חמוצה כמו השיר הוא החליף מיד לשיר אחר. פעם אחרת קפץ שיר אהבה על לבבות שבורים, והוא נהג להסתכל עלי לאורך כל השיר ואני עליו עד שיכולתי לראות את השתקפותי באישוניו השחורים. מדי פעם קפצו שירים שהכרתי כך שהתחלתי לזמזם לו את המילים והמנגינות בקול, ואפילו כשכל האוטובוס יכל לשמוע לא היה לי אכפת כי זמזמתי רק לדור ומיד אפשר היה לראות עליו שהוא מתרכך.

וככה אנחנו ממשיכים עד שהזמן שלי לרדת מהאוטובוס מגיע. "תעצור הכל, אני צריכה לרדת". הוא צוחק. "ממתי את גרה כאן? את חדשה?" הוא עולה על הגל ואני מתפוצצת מצחוק כי אלה בדיוק המשפטים שאני אוהבת. "אנחנו מכירים?" הוא חורץ לשונו ואני רצה אל עבר דלת האוטובוס בשביל שלא אפספס את התחנה ואצטרך לרדת עשר דקות אחרי הבית. "ביי דור, נמשיך מחר, כן?", "מי את?" הוא צועק והנהג שולח לי מבט מוזר, אבל לי לא אכפת כי יש לי דור קטן בלב. 

עריכונת פצפונת;

נקרעה לי השפה וכואב לי לחייך אז אל תצחיקו אותי עצוב

-2#, היה לי התקף היום בבוקר ועכשיו כואבים לי השרירים עצוב

-3#, אתמול היו שלוש שנים לבלוג שלי!!!!!! מזל טוב חבר סבביסבביסבביסבביסבביסבבי

42 מחשבות על “התקופה הרומנטית

      • סליחה אבל זה דורש – אני חושבת שזה יהיה לך קשה לא לחייך במצבך הנוכחי עם דור(; ואיתי..  יש הרבה, אבל אני לא רוצה לפתוח את זה כאן בתגובות. וזה בסדר(:

        אהבתי

      • חחח למה קארמה? מה כבר עשית? 

        אמ… עשיתי סלפי עם הכיתה והמורה שלי. כאילו כולם ביחד, זה מרגש מספיק? 
        חח וברור שאני עוד רוצה בך, אני מחכה למייל הזה(:

        אהבתי

      • דפקתי את עצמי בתחת זה מה שעשיתי 
        אוי ואבוי את לומדת בימי שישי? מזעזע
        אני חושבת שאם אני הייתי לומדת בשישי הייתי יורה בעצמי מול כל הכיתה

        אשלח לך מייל כשאהיה בסדר מבחינה נפשית ככה שזה אולי יקח קצת זמן. אבל אל תאחזי בי, בסדר?

        אהבתי

      • חחח גאונה!
        הסל פי היה לאות זה שהיום זה השישי האחרון שלמדנו בו אז כן חח כבר לא(:

        דווקא בשישי הייתה אווירה נחמדה כזו, שיהיה יותר שעות שינה בשבילי לח

        אני יכולה לנסות לעזור לך אם את רוצה. ומה קרה שאת לא בסדר מבחינה נפשית…? אם את רוצה לומר כמובן. חח אל תדאגי.

        אהבתי

      • מה זה אומר יום שישי אחרון שאת לומדת בו? מי מת?

        כמו שאמרתי, דפקו אותי בתחת והכל נהרס אבל אני משתדלת לעשות כל מה שאומרים לי ולהיות ילדה טובה כדי לא להרוס ולהפיל הכל. הם ניצחו אותי 

        אהבתי

      • חח זהו הייתה תוכנית כזו שרק שתי כיתות מכל שכבה לומדות בשישי ואני באחת הכיתות האלה בשכבה שלי וזהו הסתיימו הלימודים בשישי. 

        זה ביטוי או שרציני? כי לקחתי כת זה ברצינות חחח
        אבל תעשי גם מה שאת רוצ ואוהבת ומה שעושה לך טוב, את לא יכולה כל הזמן לעשות מה שאחרים רוצים ומצפים ממך… אל תתני לאף אחד להצ אותך…

        אהבתי

      • מה! איפה הצדק??

        אל תכחי אותי ברצינות בחיים. זה ביטוי שאני נוהגת להגיד הרבה. כי לקבל בתחת זה כואב וגם מה שאני עוברת. אבל כאילו בסדר נו, מתמודדים את יודעת. אם לא אתמודד אני אתרסק ולא בדיוק באלי. 

        בסיטואציה הזו אין לי שום ברירה ו/או בחירה. אני חיילת של המערכת ואם אצא מהמסגרת אוכל אותה.

        מה שלומך? איך החיים?

        אהבתי

      • חח זה אמור להיות צופר… 

        לא ניסיתי לקבל בתחת אז אמ כן. את חזרה מספיק בשביל להתמודד עם זה מה שזה לא יהיה, אני מאמינה בך(: 

        אוי…

        איתי? בקצרה אני אגיד שאני מרגישה רע עם תמי כרגע. 

        אהבתי

      • אני לא מבינה איך אקסטרה שעות לימודים יכולה להיות צ’ופר, אבל טוב לשמוע שככה את רואה את זה.

        עכשיו אשאל, מי זאת תמי?

        אהבתי

      • חח לא אני רוא את זה ככה? המורים רואים את זה ככה… סליחה שאני עונה עד עכשיו הייתי כח כך עייפה ונרדמתי עד עכשיו חח. 

        הנה, גם לא שמתי לב מה כתבתי כבר. עם עצמי, התכוונתי. 

        אהבתי

      • זה בסדר, אנחנו בנות. לרוב אנחנו בונות ציפיות גבוהות מדי. פשוט תנסי שלא לבנות *עוד* ובאותו הזמן לחשוב חיובי… (:

        אהבתי

      • נו אז מה רע? תחשבי על רוני. יותר טוב – תיפגשי איתו(או איתה? אני מנחשת שזה בן) מחר או משהו, תצאי לטייל איתו. זה בטוח יעשה לך טוב.

        אהבתי

      • אני שמחה לשמוע, לכל אחת מגיע ידיד כזה(: ~קבלי פרח, ישרא עושה לי בעיות עם הסמיילים…~ 

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s