אל נא תעמוד על יד קברי ותנגב את דמעותיך; הרי כי אני לא ישנה בתוך האדמה/ אני אלפי רוחות שנושפות/ אני הבזקי הברק על השלג הצח/ אני קרני השמש על הדשא הקרוע/ אני כל אחד מאטומי הגשם העדין/ אני הם הגלים המתנפצים על החוף שמותירים קצף לבן וטהור ואלפי נצנצים מאחור/ כשאתה קם בבוקר הדומם אני היא האנרגיה שמקימה אותך מהמיטה/ אני הן הציפורים המצייצות שעפות במעגל סביב חלונך/ אני הם הכוכבים הרכים שממלאים את שמי הלילה השחור/ אז אל נא תעמוד על יד קברי ותבכה/ אני לא שם/ אני לא מתה/ אני הוא העולם.
///////////////////////
הו הא, אני מרגישה כאילו אני הבתולה היחידה בישרא בלוג.
–
נראה לי שרק רוני והילה עכשיו
ערב מגמה ביום חמישי שמישהו ידפוק לי כדור לראש
ולחשוב שאת היצירה הזו הוא כתב כשהוא הלך והתחרש. ללא ספק אחת היצירות היותר מופלאות ששמעתי בחיי. ניר מנגן לי את הסונטה הזו ואני מרגישה שאני צפה. הפרק השלישי הוא החלק הכי מרהיב שאי פעם שמעתי בסונטה לפסנתר. מחכה בקוצר רוח לשיעור בו ננתח את היצירה הזו. בטהובן היה ללא שום צל של ספק המלחין הכי משוגע שנולד, אבל גם הכי קסם.
רק רציתי שתדעו שהתמונה הזו היא תמונת המסך שלי ואני הכי גאה בה בעולם.
כאילו שיש מישהי שהיא יותר שווה מאנג'לה
psychosphere 