אני לא יודעת. אני מרגישה נורא ריקה. אין לי שום דבר לכתוב עליו אז אני כותבת עליה ואז משום מקום באים ההתקפים כאילו היו גלים ששוחים אחד אחרי השני, כאילו חיו בי עד אותו הרגע ורק רצו לפרוץ החוצה כמו לבה מהר געש, ואני לא יודעת. אני לא יודעת כמה זמן עוד אוכל לסבול את ההתקפים האלו. כל התקף יותר קשה ויותר כואב פיזית מהקודם. הכאב הנפשי כל כך כואב ושורף שאני יכולה להרגיש אותו משתגע בתוכי, אני יכולה להרגיש אותו שוקע עד אל עמוד השדרה ונהיה כמעין עוגן שמרתק אותי למיטה. אז אני שוכבת שם, על המזרון הלבן שבולע אותי, שהופך אותי הכי קטנה בעולם, וציפורניי כבר נעוצות בתוך קיר העץ שנמצא מימיני ובלי יכולת לשלוט בידיי אני חורטת קווים על העץ החלק והנקי, אפילו כשציפורניי גזורות גזורות באופן כמעט תמידי כי אמא מפחדת שאפגע בעצמי.
ואני בוהה בתקרה וכמו בקסם יוצאים מתוכה פרצופים מעוותים של אנשים שלא מפסיקים לפגוע בי, והדמעות מתחילות לזלוג מהפחד ומהלחץ ומאי היכולת לעשות שום דבר. והן מתגלשות במורד הלחיים ומרטיבות את שערי החלק שמתכרזל טיפה יותר עם כל דמעה ששוטפת אותו. אני צורחת, אני צורחת בלי קול ובמצבים כאלו אני רק רוצה שהנשמה שלי תצא ממני ותברח אל הבית של יואב ותתכרבל איתו בסלון. אבל זה לא קורה כי שום דבר לא קורה כמו שאני מבקשת שיקרה. ואז, ואז משהו נשבר באמת. מערכת הנשימה שלי מתפגרת והדמעות כבר ממזמן מאבדות שליטה וכמו גשם יורדות אל הציפה האדומה של הכרית. רגליי בועטות בכל מה שמקיף אותי ומייחלות רק להישרט ולהיחתך. עיניי מתגלגלות מעלה לשניות אחדות אבל אלו השניות המפחידות ביותר שנמשכות כמו נצח והכל שחור כמו הלילה שאני טובעת בו. אני מייבבת וממלמלת שיפסיק, שבבקשה דיי כבר, אני רק רוצה ללכת לישון ולקום לבוקר חדש, אבל במקום מילים כל מה שיוצא לי מהפה אלו צרחות שקטות וחנוקות. הגוף רועד וכואב ומשהו בי נשבר עוד קצת.
אחרי שאיכשהו באיזה פלא שעשה הטבע אני נרגעת לאט לאט לאט מאוד ו7/11 מעט מציל אותי שוב ולנשום כבר לא נהיה הדבר הכי קשה בעולם, המוח משחק איתי עוד קצת ולגוף לא נמאס להזכיר לי מה עברתי רק עכשיו תוך שהוא מתכווץ אל תוך עצמו ורועד מעצבים ומקור. אני מנסה להרפות, אני מנסה להרפות עם כל הכוחות שכבר ממזמן ברחו ממני, ורק מקווה שבנס לא יתחיל לי התקף חדש כי זה הדבר האחרון שאני צריכה. אני מנסה לצלול עמוק אל תוך איזה חלום בתקווה שהוא לא חלום מלא בדם, אבל מסתבר שגם בלחלום אני נכשלת.
הלוואי ותתפגרי
אני רוצה ליצוק בטון אל תוך הריאות שלך ולהטביע אותך בחומצה.
7
היום חשבתי המון על מוות.
psychosphere 