אז ישבנו בחצר ודיברנו על סקס

יואב קנה לי ולו תה ג'ינג'ר-לימון בקפיטריה ואפילו שילם במקומי וביקש ממני לבוא לשבת איתו. הוא בחר את הפינה הכי מבודדת והכי לוהטת בבית הספר, וכשאני אומרת לוהטת אני מתכוונת ללוהטת בכוונה שהחור הזה הוא המדבר של בית הספר. אבל ניחא, זה יואב והוא יודע מה הוא עושה כמעט אף פעם אבל זרמתי איתו כי היום אני במצב רוח אמיץ והוא קורן.

 

"איך באלי סיגריה". הוא יורה בחצי ציניות חצי צחוק לאוויר שניה אחרי שהתיישבנו וישבנינו החלו לרתוח. "באמת?", אני שואלת ועיניי פקוחות לרווחה, לצערו הרב אני לא מבינה ציניות. "אני סתם צוחק", הוא מרים את מבטו אל השמש הצהובה והיוקדת וצוחק את הצחוק שלו שגומר אותי. הוא מוריד את הסווטשירט. "למה את לא מורידה גם? חם פה כל כך!" הוא שואל ומדרבן אותי בו זמנית, אבל איך אני אסביר לו עכשיו שזה קצת בגללו ושאני לא מסוגלת ללבוש קצר ליד אנשים שאני שמה עליהם זין? "עישנת פעם?", "כן". הוא עונה ומבפנים אני קצת רותחת כי הוא כבר לא מסתכל עליי כמו שהסתכל קודם. הוא לוגם מהתה ונחנק. "ואת, עישנת פעם?", אני יורה משפט ארוך ומסורבל, "לא! אני לא חושבת שאני צריכה עוד התמכרות כלשהיא. אני חושבת שזה מאוד מיותר!" אני נלחמת על דעתי ומשלבת ידיים. "צודקת". אני עוזבת את הנושא בתקווה שלא חדרתי לו יותר מדיי לפרטיות והוא מיד מעלה נושא חדש לאוויר.

 

"באלי סקס". הוא תולה מילים באוויר לייבוש. אפשר לשמוע בקלות שאלו מילים של בתול. "שמעתי שזה בא ביחד, סקס וסיגריות". הוא צוחק וגומר אותי שוב, רגע לפני שהתחלתי מההתחלה. אבל היי, לפחות הצחקתי אותו. "כן אה? דור קצת מקולקל. אני חושב שאת הסיגריה הייתי מחליף בתה. אני הכי אוהב תה בעולם". הוא משפיל את מבטו אל הרצפה שכבר ממזמן הפכה ללבה ומרים את כוס התה. הוא לוגם עוד לגימה קצרה וקטנה ואני עוזרת עוד קצת אומץ ולוגמת מיד אחריו. התה חריף לי אבל אני אוהבת כשהלשון שורפת. "סתם, אני לא חושב שאני מוכן עדיין". הקול שלו מכה בי וזה כואב בדיוק כמו גלים שמתנפצים על החוף או כמו כוכבים שנטלשים מהשמיים במקרה בטעות. אני לא מדברת הרבה כי כשאני מדברת עם יואב המילים הכי פשוטות בעולם הופכות מסורבלות ומגעילות. "א-א-א-אני לא יודעת. אותי זה קצת מפחיד". אני שותה מהתה והגרון שלי עולה באש. "אני לא חושב שאת צריכה לפחד. יכול להיות שאת פשוט לא מוכנה, כמוני". הוא חוזר להסתכל עליי ומחייך ממש באמת. 

 

"את חושבת שיש לאקט עצמו גיל?" הוא מתעניין. "לא, אבל אני חושבת שאם אחד מהצדדים לא מוכן אז זה לא שווה את זה". "אני אסכים שלא להסכים, לפחות לא עם הכל. את מבינה? אני חושב שזה מטופש שבנות בנות ארבע עשרה מזדיינות עם החבר שלהן ושניה אחרי מופתעות לגלות שהן בהריון". עוד לגימה. "מקובל". המון פעמים אני חושבת שאני מדברת יפה ואז אני שומעת את יואב. אני מגמת משהו לא ברור והוא צוחק. הוא ממתיר עליי שאלות כמו שלימד אותי לעשות ביום ההוא שאמרתי לו שאני לא טובה לנהל שיחות עם מילים אמיתיות והוא אמר שכל מה שצריך לעשות זה לסיים את המשפט עם שאלה. "אבל אני חושבת שהפעם הראשונה צריכה להיות מיוחדת. לא מיוחדת בקטע של נרות ונייר טואלט ריחני, אלא פשוט ברגע הנכון עם האדם הנכון". גם כאן הוא חולק עליי ואומר שהוא חושב שהפעם הראשונה היא בדיוק כמו כל שאר הפעמים, מטונפת ומגעילה. יואב שלי המשונה. הוא שוב לא מסתכל עליי והלב שלי נובל כמו פרח שלא השקו המון זמן. עוד שלוק מהתה ואני נותנת לחריפות ולחום לשרוף לי את הגוף בדיוק כמו שיואב עושה בלי כוונה. אבל זה בסדר, אני תמיד אומרת שאני אוהבת כששורף.

 

"למה את מגמגת? הכל בסדר". הוא שואל ומעיף אליי מבט מודאג. הוא מגשש אחר כף ידי על הרצפה שממיסה לו את העור ומתאכזב כשלא מוצא אותה. "כל כך הרבה זמן לא ניהלתי שיחה רצינית במילים שאני חושבת שנדפק לי הדיבור", אני עוצמת את עיניי ומנסה לנשום 7/11. הוא שוב חודר אליי עם המבט המפגר הזה שלו. "תדברי לאט ותנשמי, בבקשה. את מדברת מאוד מהר!" הוא דואג לי. השמש מתחילה לשרוף את העור הלבן של יואב שלאט לאט מאדים. "ברצינות, אני מרגיש את תאי העור שלי נשרפים. למה בחרתי לשבת כאן? רוצה נעוף מפה? אני חושש שאני מתחיל להיצלות!" הוא מחדיר קצת צחוק לשיחה הרצינית. "בואי נגיד שהתה שלי לא מתקרר כמו שציפיתי". הוא קם מהרצפה ומושיט לי את ידו לעזרה. "יאללה בואי". חיוך אחרון ויצאנו לדרך.

 

כי אני שווה

לא באמת./ רוני הוא היחיד שאני אוהבת עכשיו. (רוני מה אתה קורא פה יזין אוף אבל אני עדיין אוהבת אותך הכי בעולם בעולם)