יש פה כל כך הרבה בלוגים שאני כבר מתחילה לטבוע. אני לא יודעת למה מגיבים לי, באמת, אני לא מיוחדת ואני לא שום כלום. אני לא יודעת לרגש עם מילים, אבל זו האופציה היחידה שלי, לכתוב, מכיוון שאיני מסוגלת לדבר ברור. אתם מבינים? אני קוראת קבועה אצל כמה עשרות בלוגים ושאני קוראת אצלם אני מרגישה כאילו הם, בכבודם ובעצמם שולחים יד אל החזה שלי ומוחצים לי את הלב, תולשים ומחזירים חזרה לא בדיוק למקום. ואז אני אומרת לעצמי, וואלה, נועה, את לא באמת יודעת לכתוב, למה לך זה מגיע? הרי התגובות האלו לא מגיעות לך. "את מדהימה", "את כותבת מדהים". לא! אני לא, אני לעולם לא אהיה טובה מספיק. לפחות לא כמו הבלוגרים שאני קוראת אצלהם, אלה שהופכים לי את הלב.