זה מזג אוויר מושלם
בשביל לתת לג'ף באקלי לפוצץ לי את האוזניים עם העדינות שלו. זאת אומרת, זה תמיד
מזג אוויר טוב בשביל לשמוע את הקסם הזה, אבל היום, מרגיש לי כאילו היום הזה נועד
רק בשביל שאוכל לשבת על חלקת הדשא המהפנטת בבית הספר ולשמוע רק את הקול המפנק שלו
נוזל דרך האוזניות היישר אל תעלות האוזניים, שאני קוראת להן 'היכל השמיעה' לפעמים,
כשאני קמה על הצד המצחיק שלי.

 

זהו בסך הכל דשא
סינטטי, ככה שחר טוענת לפחות. אבל אני רואה במקום הזה משהו קצת אחר. החלק האחורי
של בניין א', הבניין של הצוציקים, הוא המקום שלי לברוח אליו מהמסגרת הסוגרת,
הדוחקת לפינה, נו… המסגרת הזו שמכרסמת לך את המוח מבפנים. אמנם הבריחה הזאת קורת
בתוך שערי בית הספר, אבל המקום הזה ללא ספק שואב ממני כל טיפה של דאגה או לחץ
ומזרים במקום שלווה ואהבה (יוצאת פה היפית יותר ממה שאיי פעם יצאתי). שכבת הדשא
מכסה את השורשים של כמה עצי דקל שתקועים עמוק באדמה, וגם של עץ זית אחד, שקרני שמש
לבנות, ומושכות עד כאב תמיד מלטפות וגורמות לפירותיו הבודדים והקטנים לנצנץ באור
השמש הבהירה שמסמלת על עיצומו של החורף.

 

אז אני יושבת שם
כשהרוח מתחבאת ורוקדת סלסה בתוך שיערות ראשי, "במקום הקבוע" שלי, על הספסל
מעץ האורן שמציץ מאחורי כמה וכמה עצי דקל לא גבוהים במיוחד, שעליהם הגדולים
והמגושמים נופלים מטה. מהמקום הזה אפשר להסתכל על כולם ובכל זאת להישאר בלתי
נראים, וזה הדבר האהוב עליי. אני אוהבת להבריז משיעורי אזרחות ולשים את הפלייליסט
האהוב עליי שרובו הגדול מורכב מרדיוהד, פיקסיז וג'ף באקלי, שבאותה המידה יכול
להכיל שיר אחד אהוב של כל להקה או זמר ואני אהיה מסופקת ושמחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s