מועקה שיושבת בגרון

אני מותשת רק מלחשוב עלייך ואני רוצה לבכות בכל פעם שמישהו צועק את השם שלך לידי. הלוואי והייתי יכולה להגיד לך הכל, שכשאתה נכנס לכיתה בבוקר הלב שלי מחסיר פעימה, ושאני מאוד אוהבת את הצורה שאתה מתלבש בה, ושאתה אולי אחד הילדים היותר יפים שראיתי בכל החיים שלי, ושהעיניים שלך מהפנטות ואני רוצה לטבוע בהן לנצח, ושאני רוצה לשכב איתך, ולשכב לידך במיטה שלך ולשמוע איתך רדיוהד או כל דבר טוב אחר, ושאני רוצה שתאהב אותי חזרה כמו שאני אוהבת אותך ושתטבע לי בעיניים ושתרצה לישון לצידי ולנשום את האוויר שאני נושמת. אני אוהבת כל דבר שקשור אלייך, אם זה הבושם שלך או הצחוק שלך או המבט החודר שמכאיב לי או אם אלו נקודות החן המדהימות שלך, או הצחוק המדבק שלך, או השיניים והשפתיים הורודות שמתעקלות בצדדים, והגומות, וואו, הגומות, והעיניים החומות שלך. יש לך את העיניים החומות הכי יפות שיצא לי לפגוש איי פעם. וההליכה הקולית שלך, והדרך שבה אתה רוקד והדרך בה אתה פורט על הגיטרה שלך, והדרך בה אתה פורט על הלב שלי. יואב, עוד כמה פעמים אוכל להגיד זאת בלי להשמיע קול? אני אוהבת אותך וזה מכאיב לי בנשמה ברמות שאתה לא יכול להבין. הלוואי והייתי יכולה לבקש ממך להזדיין לי מהחיים, אבל אני לא יכולה לדמיין חיים בלעדייך.

 

 

 

(חח לפעמים ממש באלי לשרוף לך את הבית כשאת ישנה או לשבור לך את המפרקת או לזרוק אותך מהגג או לעקור לך שן שן אחת אחרי השניה).

 

 

23.1

אני לא מבינה ממה התלהבתם כל כך, זה לא שלכם אין פנטזיות אלימות. אז כן, אלה הפנטזיות הקטנות והחמודות שלי. כמובן שלא אממש אותן בחיים, אלא אם כן ישכרו את שרותי כרוצחת סדרתית. הכל בסדר, וואו, הכל בסדר.

 

אפילו שחתכתי את עצמי אתמול. חתך אחד קטן לכל יום בשבוע.