יום ראשון שמח

*הפוסט נכתב ביום ראשון*

 

אני יושבת על הרצפה
הקרה שעל יד חדר המוזיקה ויואב מגיע גם הוא דקות אחדות אחרי. הוא עומד, משקיף עליי
מלמעלה ושולח לי חיוכים מושלמים. הוא בועט לי בנעל בשביל שכל הריכוז האינסופי שיש
לי על הבוקר יתפקס רק עליו. "אני חייב לדבר איתך", "זאת אומרת, אני
לא חייב, אני רוצה, ממש רוצה", הוא מוסיף ומתקן את עצמו בעודו מגמגם את שני
המשפטים האלו שהופכים אותו לחמוד יותר ויותר מרגע לרגע. הוא מושיט לי יד, עוזר לי
לקום מהרצפה שהקפיאה לי את כל החלק התחתון ושנינו נכנסים יחד אל חדר המוזיקה. אי
אפשר לברוח מזה, שלוש שעות ברצף של מוזיקה ביום ראשון זה משהו שצריך לאכול ולעכל
טוב.

 

ברגע שהמוח שלי הבין
את משמעות המילים שיואב השחיל מהפה, גופי החל לרעוד. מהבוקר ועד עכשיו ידי הימנית רועדת
כאילו ניחנתי במחלת הפרקינסון ואת ידי השמאלית מציפים זרמים של חום וצמרמורות
מצחיקות. כל כך התרגשתי, הרגשתי משהו שלא אצליח להעביר לעולם אל הדף הלבן והריק של
ישראבלוג. משהו שהרגיש כמו מערבולת של רגשות, לונה פארק מטורף של שמחה והתרגשות, עליות וירידות ומה לא. התרגשתי כל כך עד שהתחלתי לחוות בחילות וסחרחורות שבאו
מאהבה, ולחשוב מה אהבה עושה לאנשים. הרגשתי איך הבחילה הזו גולשת לי במורד הושט,
מטפסת במעלה עמוד השדרה שלי, מלטפת כל חוליה וחוליה, ולבסוף מקימה התנחלות עמוק
בתוך הבטן שלי, בין הכבד לקיבה. ועם הזמן מקימה גם כמה אוהלים קטנים בתוך הלב החלש
שלי שלא עומד בחבילה שמגיעה יחד עם יואב. אני חושבת שהיום התאהבתי בו מחדש.

 

השעתיים האלו עברו כל
כך מהר, כאילו ניסו לשבור את מהירות האור. אבל אני לא יכולה לא לתת קרדיט קטנטן
לפנים היפיפיות של יואב ששיחקתי איתן לאורך כל השיעור. מבטים פה, מבטים שם, לכידות
בעיניים, טביעות ארוכות בעיניים היותר ממיוחדות שלו, והוא בשלי, הוא נהנה להסתכל
עליי בדיוק כמו שאני נהניתי להסתכל עליו. החלפנו מבטים וחיוכים לשניות ספורות
וחזרנו להסתכל שנינו על המורה, הסתכלתי עליו בחטוף ולפני שקלט חזרתי להסתכל על
הקיר או על האופרה שהמורה בדיוק הקרינה, וכך גם הוא. בשעה השלישית היו הרכבים
ואפילו כשזה לא היה ההרכב שלי רציתי מאוד לצפות ביואב מנגן, אז התיישבתי מולו והיה
נראה רק לרגע שעל הפנים שלו הופיע הבעה של בחור מאוהב. יכול להיות שהוא התרגש רק
לרגע, כמוני.

 

בהפסקה הוא קרא לי
לבוא איתו כשבידו אחז בגיטרה האקוסטית, אני לא יודעת מה רצה לעשות בדיוק, אבל אני
מניחה שהוא רצה לנגן לי. בדיוק כשעמדנו לצאת מהדלת, יואב פגש במורה למוזיקה והיה
חייב לדסקס איתו על משהו חשוב יותר מלעשות מוזיקה, ולצערי הם דיברו כמעט חצי הפסקה
ויואב בלי כוונה לפגוע הלך לתופף על המערכת האדומה. אבל ככה יואב, הוא לא מסוגל
לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת, הוא לא מסוגל לצפות בטלוויזיה או לקרוא ולדבר או
לעשות כל דבר אחר באותו הזמן. אבל זה בסדר, אני שמחתי שהוא הלך להוציא את כל
האנרגיות שלו על המערכת. ההפסקה נגמרה וחברי ההרכב החלו להוציא את הגיטרות ומקלות
התיפוף, לחלץ את העצמות, להדליק את המגברים וכמובן, למצוא פיאלים (PL) עובדים.

 

הוא החל לנגן על
הגיטרה, לפרוט עליה בעדינות שלא מאפיינת גברים רבים, אבל כן את יואב. הוא נגע בגיטרה
כאילו היה המאהב שלה. הוא אפילו לא פרט עליה, אלא רק רפרף את אצבעותיו על מיתריה,
ואני נפלתי לרגליו, כאילו הטיל עליי כישוף. כל כמה רגעים החלפנו חיוכים וצחקוקים והוא
מילא אותי בצחוק ושמחה. צחקנו כל כך הרבה, גם כשלא דיברנו אחד אל השני יותר מדיי,
כי ברוב הזמן רעש מגניב מילא את החדר. אבל היה לנו כיף יחד, מאוד כיף. הוא עושה לי
טוב, הוא עושה אותי מלאה באושר וכל טוב. לא יצא לנו לדבר על מה שהתלהב לגביו
בבוקר, אז גידלתי ביצים ושלחתי לו סמס בסוף היום, "רצית לדבר, לא?",
ולחצתי סנד כמו מלכה בלי לחשוב הרבה, כי מה כבר יכול לקרות. אחרי כמה שעות הוא
השיב לי, "כן!!!! נדבר מחר, מבטיח" ורק מלקרוא את ההודעה, בחילה נעימה שכמעט
ושחכתי ממנה, פתחה בהתנחלות חדשה ממש על הלב שלי. אוך, מה שהוא עושה לי, כמה שאני מאוהבת בו.

 


אגב, עברנו את האודישן! בחזרה ביום ראשון אחד השמוצניקים צילם אותנו והעלה את התמונה לעמוד של השומר הצעיר. אני זה הגוש השחור החמוד שם בצד.

36 מחשבות על “יום ראשון שמח

  1. איזה יופי! 
    אתם ממש זוג מקסים. חמודים עד לקנא. 
    אז את הגוש השחור והחמוד שם? שמת לב שמרחפות מעל הראש שלך פיות זוהרות? בדיוק כמו שהיה כתוב בויקיפדיה. (-:
    כל הכבוד שעברתם את האודישן! מזל טוב!
    (ואוי איך אני מבין את יואב. מולטיטסקינג זה לא עניין פשוט. אמא שלי אומרת שמאז נולדתי, יש לי בעיה לדבר ובו-זמנית לנשום. לכן ויתרתי על לדבר, מן הסתם מסיבות ברורות)

    אהבתי

    • אולי הן אלה שעזרו לי להיות כזו רגועה במהלך האודישן! אני דווקא חושבת שיחד הן מרכיבות בן אדם שהוא מאוד מיוחד בשבילי ושאני מאוד מתגעגעת אליו ולפעמים אני קצת בטוחה שהוא שומר עליי ושעכשיו הוא בכלל כוכב, או פיה או פיקסי. 

      זה ממש מצחיק אותי, אנשים שלא מצליחים לעשות שני דברים יחד, כמוך או כמו יואב. אבל אני חושבת שהסתדרת גם בלי לדבר 

      אהבתי

    • זו לא הייתה שיחה בדיוק, הוא רק אמר שהוא מאוד רצה להחמיא לי על משהו. כל היום הזה היה מאוד טעון והייתי ממש עצובה וכשהוא דיבר איתי הרגשתי איך שאני עומדת להתמוטת תוך רגע. הוא שאל אותי אם אני בסדר אבל אמרתי שכן. כמה דקות אחר כך הלכתי הצידה, נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. כל כך כאב לי הלב והיה לי כל כך עצוב. כמה חברות באו להחזיק אותי. אני זוכרת שבכיתי לחברות שלי בידיים, פשוט התפוררתי לחתיכות. הן אמרו לי שחזרתי על המשפט "אין לי כוח". בבוקר למחרת הוא שאל אותי אם אני בסדר כי הוא ראה את מה שקרה ושהוא ממש דאג לי, הוא היה בטוח שזה קרה באשמתו אבל אמרתי לו שהוא בכלל לא קשור. 

      אהבתי

      • והוא אמר וחזר, "כל כך הדאגת אותי, כל היום חשבתי שזה היה בגללי, רציתי לבוא ולראות מה קרה ולדבר איתך, אבל מלא בנות התנפלו עלייך ככה שלא רציתי לכפות את עצמי עלייך גם, בעיקר לא במצב כזה". הלב שלי נמס, הוא ליטרלי נמס וכשהוא יצא מהכיתה התחלתי לבכות שוב. לא יודעת, הוא לא אמר שום דבר רע שמסכן את מערכת היחסים שיש בינינו, אבל כאילו בניתי מיליון ציפיות שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי, ובסוף כולן התרסקו ואני מניחה שלא הצלחתי לעכל את זה. לא נורא, עכשיו הכל בסדר  (אני ממש מצטערת שאני חופרת המון).

        אהבתי

      • את לא חופרת. אילולא רציתי שתעני, לא הייתי שואלת..
        אני מבינה לליבך, קרו לי דברים דומים וגם אני הגבתי בצורה דומה. אלה היו יומיים (הבנתי נכון?) מורטי עצבים, הגבת בהתאם ו״בשביל זה יש חברים״. אני מקווה שעשית דברים נחמדים מאז, שנחת קצת ושאת מרגיעה את עצמך כי זה כל כך מורט עצבים ואני יודעת שלא כל כך קל שלא לקחת את זה ״אישית״ ולהתאושש.
        אני מהפלאפון אז אני לא יכולה לשים את הסמיילי של הפרח אז כשיהיה לי מחשב אני אשים. ^___^
        חיבוקים, פרחים וחדי קרן.

        אהבתי

      • אליפל, אני מצטערת, אבל ממש לא נראה לי שזו הדרך שלו להגיד לי דבר כזה, זאת אומרת, לפחות לא נראה לי… אתה יודע, קצת דבילי. למרות שמצד שני הוא דיי דביל. אוך, תראה מה עשית! 

        אהבתי

      • בכלל כל השבוע הזה היה מורט עצבים ובכל פעם שיואב נכנס בדלת אני חושבת שקצת מתתי מבפנים. היו ימים שהוא ישב לידי בבוקר כמו שעושה תמיד והתחלתי לרעוד, פשוט לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים. אבל הכל עבר כמו שאמרתי, ועכשיו הכל קצת יותר בסדר. חבל לי מאוד לשמוע שגם את עברת דברים כאלה, זה קשה. אבל הכל עובר, לא? 

        אהבתי

      • השתדלתי לנוח בעיקר כי כל השבוע לא הצלחתי לישון בעיקר כי כל הזמן חשבתי על יואב ועל מה שהוא רצה להגיד ואחר כך גם על מה שהוא אמר, את יודעת.

        בטטות (הכי טעים ביקום), חתולים ונשיקות חזרה אלייך

        אהבתי

  2. תמיד ימי ראשון מפחידים ומתסכלים אותי אבל האמת היא שהם משמחים אותי כי סוף השבוע נגמר, ולאחרונה הם ממש בסדר. והתרגשתי בשבילך כשקראתי את הפוסט הזה

    אהבתי

  3. אחחחחח ההרגשה הנעימה הזאת של הידלקות ומערכת יחסים שהינה עוד שנייה מתחילה.
    לא הרגשתי ככה בסביבות הארבעה וחצי חודשים… היום אני מאוהבת עד מעל הראש.
    בהצלחה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s