אני לא מבינה, אני רואה גיטריסטים שמנגנים בגיטרה שלהם, ואני לא מבינה איפה טעיתי. בדיוק סיימתי לצפות באקס פאקטור, שלא משנה כמה תגידו שהתכנית רדודה, שפלה וגועלית, אני אמשיך לצפות בה כי היא מסווה לי מעט אושר. אני רואה את ההופעה החיה של תמר המדהימה, והיא מופיעה יחד עם הגיטרה שלה, והדרך שבה היא פורטת על המיתרים גורמת לקנאה לבעור בתוכי. היא פורטת עליהם בדיוק כמו שיואב פורט עליהם, או בדיוק כמו שאסף ועידו פורטים, ואני לא מבינה איפה אני טועה בכל פעם ומאיפה הם מביאים את העדינות הזו שאני מנסה להוציא מעצמי ולא מצליחה. אסף מנגן בגיטרה תשע שנים, ובכל פעם שהוא מנגן לי, אני שמה לב לדרך העדינה בה הוא פורט על המיתרים ומוציא מהם את מיטב צליליהם, וכשאני מסתכלת טיפה מעבר, אני רואה שהוא אפילו לא פורט עליהם, הוא מלטף אותם בכזו רכות שלא מאפיינת הרבה בנים, ואני נטרפת. נראה כאילו המיתרים נופלים לרגליו של אסף כשהוא עושה להם קיצי מיצי. או עידו, שהוא מאסטר לא מהעולם הזה, גם כשהוא מנגן סולואים רועשים מטאליסטים שלא מתאימים למראה התמים שלו, הוא פורט בקצב שלו ובעדינות שלו וכאילו שהוא שם את כל הלב והנשמה שלו על כל מיתר ומיתר ומתייחס אל כל אחד כאילו היה הוא בעצמו. ויואב, אל תתנו לי לפתוח את הפה בקשר ליואב. הלוואי והייתה בי גם קצת מהעדינות הזו שחיה בתוך אסף ויואב ועידו, והלוואי וגם לי הרכות היתה מלטפת את הפנים עם הידיים הקסומות שלה.
או שאולי אני פשוט לא טובה עם דברים קטנים או כלי נגינה. מישהו צריך אקוסטית?
psychosphere 