זה היה יום חורף אורגינל של ישראל בלי תוספות שבאו מרוסיה; שלוליות
בצורות שונות שמפוזרות על רחבת בית הספר כמו כתמים על בגד מלוכלך, וקרני שמש לבנות
ועדינות שמלטפות לך את הפנים כמו אימא אוהבת שמקרינה חום ואנרגיה נעימים שמחממים
לך את הנשמה הקפואה.

 

היו לי שעתיים אחרונות חופשיות באותו היום, ותודות לסוודר השחור
והגדול שלי, צעדתי ברישול אל עבר חלקת הדשא הסינטטי שנמצאת ברחבה של בניין א',
הבניין של הקטנטנים. הדשא היה מעט רטוב מהגשמים שהכו אותנו בימים האחרונים, כך
שעיניי חיפשו אחר נקודת הדשא המוארת ביותר והן אכן מצאו אותה. זה היה מראה מאוד
קסום ואלוהי; את עץ הזית שעמד דומם ליטפה קרן שמש גדולה ומושכת עד כאב. היה נראה
כאילו הזיתים הבודדים שניטלו עליו הפכו ברגע אחד לכוכבים שנצנצו באור השמש הלבנה.

 

ידעתי שזה המקום האולטימטיבי, וכשזרקתי אליו את התיק שלי, מהצד נראה
כאילו סימנתי שם טריטוריה. נשכבתי על הדשא המזמין אפילו כשהיה קצת לח, אבל אמרתי
לעצמי שזה בסדר ושאני לא עשויה מסוכר. הצעיף הגדול שלי הקיף את צווארי וחימם כל
פיסת עור שלא הייתה חשופה לאור השמש. הסוודר השחור והגדול בלשון המעטה שלי כיסה
אותי כמו שמיכה ושאב כמה שיותר חום. זה לא היה חום מעיק ומגעיל שגורם לך להזיע את
החיים גם בלי לזוז יותר מדיי, אלא חום עדין שמפשיר לך את כל האיברים הפנימיים.

 

הנחתי את ראשי על התיק ואת מבטי שלחתי אל השמיים הפתוחים. דרך
הזכוכיות השחורות של משקפי השמש פגשתי בחמש ציפורים ששטו בקלילות שלא ראיתי מעולם
על זרמי הרוח הקרה. הן עפו ממש גבוה, כמעט בגובה של הכוכבים. אחת מהן הייתה שחורה,
ככה שיכולתי לראות אותה כמעט בבירור אפילו כשהיא נראתה כמו נקודה קטנטנה, אבל כל
הארבע האחרות היו לבנות ואם לרגע הסטתי את מבטי מאחת מהן, היה נראה כאילו היא
נעלמה בתוך השמיים התכולים והפכה לכוכב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s