דקה אחרי

יריה.

בדיוק ברכה השמאלית. נראה כאילו כדור אחד הספיק בשביל לפוצץ לו את כל המוח. אפשר בבירור לראות שהוא מקצוען. זאת אומרת, היה מקצוען, בגלל הדיוק המזעזע כמובן. חייל, הוא היה חייל. חייל אמיתי שרצח אנשים אמיתיים, ברור שזה היה רצח למטרה טובה, אבל רצח זה רצח. אפילו כשמדובר בנאצים.

 

אקדח? סימור?? סימור?!?!? אתה שומע אותי??? סימור?!?!!?!?, איך הוא ישמע אותך מפגרת? הוא מת, טוב שנזכרת. צעקות שמחניקות גרון, מחרישות אזניים ומטביעות עיניים.

המוח של סימור מרוח על הקיר הורוד ויוצר צורה ייחודית של רורשאך. אם מסתכלים טוב טוב לעומק, האדום של המוח והגוון הורוד הזול של הקיר משתלבים מצוין יחד.

 

הוא שוכב על הרצפה וחצי מהראש שלו מרוטש ומלוטש ומגורד לחלקים קטנים ומסריחים שמרוחים על כל החדר, דם, יש שם המון דם. דקסטר היה אוהב את זה. הוא ממשיך לשכב שם, זאת אומרת, איך הוא יזוז? הוא מת, טיפשים. אבל נראה כאילו טוב לסימור, עכשיו טוב לו, עכשיו כל העיניים עליו. בסך הכל הוא קיבל את מה שהתחנן אליו. הוא מצא שלווה, הוא הגיע אל המקום השקט שלו. אולי זה היה מעשה נכון לפוצץ לעצמו את המוח, ככה כל המחשבות האלו שהציפו אותו והפחידו אותו וזיינו לו את הצורה התעופפו משם ועכשיו טוב לו, עכשיו הכל שקט ואין גלים.