שנתיים ושישה ימים

עברו שנתיים, פאקינג שנתיים ושישה ימים כי ממש בטעות ברחת לי מהראש. אה, אני לא אשקר, אני כבר לא בוכה יותר מדיי. גם כי נגמרו לי הדמעות, אבל בעיקר כי החור שהשארת מתחיל להיסתם, ונכון שזה תהליך שלקח שנתיים, אבל עכשיו הכל קצת יותר בסדר. לא שזה אומר ששכחתי, חס וחלילה, אתה תמיד בחדר הימני של הלב שלי, כי את השמאלי לקחת איתך כשעזבת, אבל אתה תמיד שם, מרחף וממלא אותי כשאני כמעט ממש ריקה. אתה רואה, אתה איתי גם כשאתה לא, כמו שהבטחת. תודה בונבון. הייתי שמה כאן בלמטה של הפוסט את השיר come back של פרל ג'אם, כי זה השיר שלי-שלך, השיר שאני מקדישה לך בכל שנה שעוברת, בכל שנה שאתה לא חוזר בה, אבל אני מעדכנת מהפלאפון כי המחשב שלי ממש עכשיו במזבלה וגם כי גיליתי את האינטרנט האל חוטי. אז, ג'יי קטני מתוקי שלי, עברו שנתיים, פאקינג שנתיים ושישה ימים, אבל וואלה, מי סופר, אל תהיה קטנוני אוקיי? 

 

אוהבת אותך עד הירח ועד כוכב הלכת הכי גבוה בחלל. תנוח שם למעלה אהוב שלי.