"כל הדמעות זורמות לים"

עוד מעט מסע ישראלי, ו- הו, כמה שאני אבכה. אני רק מקווה שבאמצע הטיול לא יגמרו לי הדמעות ואז אני רק אייבב בשקט ואצרח ממש חזק מבפנים. יש לי וידוי קטנטן, בחיים לא הייתי יותר משבוע מחוץ לבית (בלי ההורים שלי אני מתכוונת). גם כשהתאשפזתי לכמעט שבועיים לא הנחתי להורים שלי ללכת ובכיתי בלילות מסיוטים שהם עוזבים אותי לבד עם כל הרופאים והקירות שסוגרים עלי.

 

יש לי חיבור מטורף לבית שלי, אני כל כך נהנית לבזבז פה כל שניה ודקה ושעה, כל כך ביתי פה וחם ונעים וכל פינה בבית וכל משבצת שיש של רצפה מלאה באהבה שלא נגמרת ומאוד קשה לי לעזוב לכל כך הרבה זמן. וההורים שלי, אני אומרת תודה עליהם בכל לילה ולילה. באמת, אני זכיתי, אני יודעת שזכיתי בהורים הכי קולים שקיימים בעולם, ובדור כזה זה נראה כמו הדבר הנדיר ביותר.

 

בתור ילדה על בסיס קבוע הייתי מתעוררת באמצע הלילה מסיוטים שלא עזבו את הנפש שלי. הייתי יוצאת מהחדר מחובקת עם הדובי שלי והפיג'מה החמה ומתיישבת על הרצפה ופשוט צורחת את נשמתי החוצה. אני זוכרת איך שבכל לילה אמא הייתה באה ומנשקת אותי ומחבקת חיבוק עדין ומגן ואבא היה נעמד מהצד השני ומלטף לי את השיער. הם עטפו אותי בכל כך הרבה חום וצמר גפן, אולי כי אני הקטנה מבין שתינו.

 

לפעמים אמא היתה אומרת לי כשבכיתי, "כל הדמעות זורמות לים", וזה תמיד חימם לי את הלב לדעת שיש דולפינים שנושמים את הדמעות שלי עכשיו. היא תמיד ידעה מה להגיד ואיך להרגיע אותי, ואבא תמיד ידע איך לנגב את הדמעות ואיך לסדר לי את המיטה בדיוק כמו שאני אוהבת ואיך לחייך אלי ולהצחיק ולהגניב אותי. 

 

אני מפחדת כל כך לעזוב את המגרש הזה שלי, את הבית שההורים הפכו למקום החמים ביותר על האדמה בשבילי. ואבא אומר לי כל יום, "נועה, את יותר מדיי דומה לי שזה כואב ואני לא מצליח לשחרר אותך. את בתוך הלב שלי עמוק עמוק", ועם אמא זה צחוקים שהשכנים שומעים ומקנאים בהם ו"אני אוהבת אותך" קטנים כאלה. 

 

איך אני יכולה לעזוב ככה? אני מפחדת, בשיא הרצינות.

– – –

עריכה, 19.10

  • אני מאוד מעריכה את התגובות ואני מצטערת שאני לא עונה עדיין, אבל אני כל כך לחוצה כי אני יוצאת בראשון בלילה אז בינתיים אני רק מנסה להסדיר נשימות ולחשוב בהיגיון על מה לדחוף אל תוך התיק ועל איזה פלייליסט אני רוצה שילווה אותי לאורך המסע.
  • נשבר לי הלפטופ כי אני פשוט מוכשרת אז אני על המחשב עם המסך הענק והכל נראה גדול פי מיליון בגלל המסך הקטנטנן (יחסית) של הלפטופ.
  • אני יודעת שאסור לספור ושזה הרגל נורא, אבל יש לי שבעים ואחת קוראים קבועים, שבעים ואחת. מה! איך? מתי זה קרה? זה המון, לא? וואו. זה מדהים, אה, תודה אני מניחה. כן, תודה. וואו יש תודה.
  • ראיתי מגה מוח כי זה פאקינג יום שבת והפלייליסט של הסרט פשוט טוב ממש.
  • אני לא יודעת מה הקטע של ההרגל הזה להוסיף נקודות לא חשובות בכל סוף פוסט בערך אבל כן בכל מקרה אני ממשיכה לעשות את זה אז תסלחו לי.

30 מחשבות על “"כל הדמעות זורמות לים"

  1. אני כל כך מבינה אותך! אני בקשר מעולה עם ההורים שלי ולעזוב את הבית זה די קשה בהתחלה. אני מאמינה שאת לאט לאט תראי שלפעמים זה גם כיף בלעדיהם והרי בסופו של דבר כולנו עוזבים את הקן… תקחי את זה כנסיון נחמד להיות טיפה יותר עצמאית. קשה לברוח מהמקום הבטוח והטוב, אבל לפעמים בנוסף לקושי זה גם ממש מגניב (כמעט כמו אבא שלך). 

    אהבתי

  2. איזה כיף לך שיש לך את זה.
    אני, בניגוד אליך, מעדיפה לברוח מהבית כמה שיותר. קל לי יותר כשאני לא בבית כי בבית יש הרבה ריבים והרגשה רעה. נכון שלפעמים נחמד והכל ובתכלס יש לי הורים תומכים ואוהבים אבל אף פעם לא באמת הרגשתי מחוברת לבית. קל לי יותר כשאני לא בבית, ככה אני לא צריכה לחשוב הרבה.
    יש לך כלכך הרבה מזל

    אהבתי

    • קשה לי לשמוע דברים כאלה ואני אף פעם לא יודעת אם אני צריכה להצטער אפילו שכשאני אומרת את זה עכשיו אני יוצאת הכי חסרת טאקט בעולם אבל גם הכי אמיתית (וואו סליחה ממש עשיתי סלט). בכל מקרה, לא כיף לדעת את זה ואולי אלו דברים שאת צריכה לפתור איתם אחד על אחד? 
      בכל מקרה את יודעת שאני אוהבת אותך ואני כאן בשבילך נשמה

      אהבתי

  3. גם אני מאוד קשורה להורים שלי ולבית שלי וזה באמת קשה! כשהייתי בגדנ"ע, התקשרתי כל לילה להורים שלי והחזקתי את הדמעות בפנים כי לא רציתי להדאיג אותם, היה לי מאוד קשה… בכל מקרה, עוברים את זה וחוזרים אחר כך הביתה.
    תהני במסע, זה טיול חביב ביותר 

    אהבתי

    • התקשרתי פעם אחת להורים שלי ממש בוכה אבל זה היה כי התרגשתי לשמוע את הקול שלהם. בסך הכל ממש לא דאגתי שאני לא אראה אותם יותר לעולם (אני מתכוונת, שהם יברחו לי או משהו) וממש לא היה לי קשה מבחינה שאני מתגעגעת אליהם כי לכל אורך הטיול אמרתי לעצמי שאני הכי חזקה בעולם וזה עבד. הטיול הכי מדהים שהייתי בו 🙂

      אהבתי

  4. תשמעי מהממת, נכון שזה קשה, אבל ברור שזה עדיף לך לצאת עם החברים שלך ולעשות הכי כיף בעולם מאשר להיות בבית ולהרגיש כל הזמן הרגשת פספוס כזאת. את תמיד תוכלי להתקשר הביתה ולדבר עם ההורים שלך, הם לא יברחו אני מבטיחה לך! פשוט אל תחשבי על זה יותץר מדיי במהלך הטיול. אני בטוחה שאת תהיי מוקפת באנשים תומכים שיאהבו ויעזרו לך 

    אהבתי

    • ברור ברור ברור! ידעתי שאם אני אשב בבית כל השבוע הזה אני אתמרמר וארגיש חרא, אז כן, אני גאה בעצמי על ההחלטה הזו!
      חייבת להגיד שכל הזמן לאורך הטיול הייתי באמת מוקפת בכל כך הרבה אנשים אוהבים שלא הרגשתי לבד אפילו פעם אחת וכולם תמכו בי וזה היה מדהים 

      אהבתי

  5. כמה שזה מופלא לשמוע שיש משפחות כאלה, שיש בהן כל כך הרבה אהבה, אני באופן אישי ממש מקנאה כי אצלי הקשר עם ההורים הוא לא משהו.
    בכל מקרה אין לך מה לדאוג, כי במסע ישראלי את גם תיהי מוקפת באהבה, אבל של חברים, וזה באמת חוויה המסע הזה, את מכירה אנשים הרבה יותר לעומק

    אהבתי

    • אני בטוחה שיהיה בסדר!
      כל כך נכון, יצא לי לשבת עם אנשים שבחיים לא חשבתי שאחשוב עליהם בתור חברה לשבת איתם ופשוט דיברנו ודיברנו והיה כיף! אני כל כך שמחה שיצאתי 

      אהבתי

  6. אני הייתי כמוך בשנה שעברה כשהייתי צריכה לקבל החלטות לאחרי שאגמור יב (גמרתי כבר)
    מניסיון – זה חשוב שכן תתגברי על זה ותוכלי לראות מה באמת יהיה הכי טוב עבורך 
    כי מצוין בבית אבל זה שמצוין עכשיו זה לא אומר שאת תרגישי שאת ממצאת את עצמך בכותלי הבית בעוד כשנה,חוץ מזה שכל השאר מתקדמים.
    עכשיו שאת בבית הספר הזה את יכולה להרגיש זה השילוב המושלם אבל כשלא יהיה בית ספר באיזשהו שלב את תמצאי את עצמך ריקה אם לא תארגני לעצמך כיוונים חדשים כי לא בא לך שייגמר וכי טוב לך 

    אבל זה נפלא.וזה כייף לדעת שתמיד יש לאן לחזור.ואת מקסימה! 

    אהבתי

    • וזה מה שעשיתי ואני אומרת תודה על כל רגע שחוויתי במסע המדהים הזה. 

      פה אני לא חושבת שאת צודקת, אני יודעת שאני תמיד אהיה מקובלת בשמחה בבית שלי כי זה המקום היחיד שאני יכולה להיות הכי עצמי בעולם ואני לא אתן לאף אחד לקחת אותו ממני, חוץ מזה שזה ממש לא נכון להגיד שכל השאר יתקדמו ואני אתקע, כי אני יתקדם בדיוק כמו כל השאר.

      זה ממש לא מה שאמרתי, אני לא מתכוונת להתקע בבית כל החיים שלי, אני רק יודעת שתמיד יש לי שם מקום לבוא ולהתפרק. 

      תודה רבה!

      אהבתי

  7. כמו שהרבה אחרים אמרו, זה קשה וכן יהיה קשה לשחרר וברור שיהייו גם געגועים אבל זה כל הכיף פה! להינות ולהתגעגע ולהתקשר אליהם ולשמוע את הקול שלהם ולדעת שהכל בסדר! את תהני ואני מאמינה בך במאה אחוזים! לאט לאט תלמדי איך לעזוב ואיך להיפתח. זה בסדר גמור (:

    אהבתי

    • כל כך צודקת. ביום הראשון בסוף המסלול התקשרתי להורים כי כל כך דאגתי שאולי הם ברחו או עזבו אותי וכששמעתי את הקול שלהם פשוט התמלאתי באושר ולא הצלחתי להפסיק לבכות. אני כל כך מאמינה בעצמי אחרי המסע הזה, זה מטורף. 

      אהבתי

  8. מקסים, כתבת את זה בצורה כזו נפלאה, וזה כ"כ נפלא שיש לך ולמשפחה שלך את היחס החם והאוהב הזה ביניכם. ואני בטוחה שגם אם תסעי ליותר משבוע ותהיי מחוץ לבית, עדיין תהיי מוקפת באהבה הגדולה של חברייך ולא תרגישי לבד, וגם אם כן, את תמיד יכולה להרים טלפון ולדבר עימם במשך מספר דקות. מה גם, את בטוח תהני ותשכילי עוד יותר מהמסע כך שאין לך מה לדאוג ולפחד לעזוב את הבית למספר ימים שגם הם למטרה טובה שבהם את הולכת לחוות חוויה מיוחדת ושונה מהשגרה הרגילה, תתעודדי, זה לא שאת עוזבת אותם לתמיד. 

    אהבתי

    • ככה זה קרה עם אחותי, כשהיא טסה לחודשיים עם החבר שלה לטיול באירופה, ההורים לא הפסיקו להתקשר ולשאול מה קורה ולדאוג ולהזרים אהבה גם לאירופה הרחוקה והקרה שחיממה אותה כל כך. ככה גם קרה איתי! בלילה הראשון כשהתקשרתי אליהם שבורה וקופאת מקור, רק הצליל הראשון של הקול שלהם חימם אותי כל כך!

      לגמרי, עברתי שם חוויות שאני כל כך שמחה שעברתי ושאני לא אשכח בחיים ובאמת שהתבגרתי בטיול הזה ואני פשוט שמחה שיצאתי 

      אהבתי

  9. אני כל כך מבינה אותך ועדיין כשאני חוזרת לבית של ההורים קשה לי לעזוב בחזרה ולהבין שזה כבר לא הבית שלי
    ונראה שלהורים שלי זה קשה לא פחות
    בסוף מתרגלים להכל ואני בטוחה שתהיי בסדר וגם יהיה לך כיף

    אהבתי

    • והקטע הקודם על הנמשים פשוט מקסים!
      אני גם ממש אוהבת נמשים ומתבאסת לשמוע שאנשים מנומשים רואים את הנמשים שלהם כפגם כי אני קצת מקנאה בהם
      אבל אין לדעת איך אני הייתי מרגישה כלפיהם אם היו לי נמשים בכל הפנים והגוף
      איכשהו קשה לי להאמין שהייתי שונאת אותם

      אהבתי

      • או! תודה רבה מרינה, את נסיכה אמיתית!
        בדיוק! זה קצת לא נתפס לי במוח שהם רואים את הנמשים שלהם כפגם כי זה כל כך יפה ומיוחד וכל כך לא נכון! 

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s