אני לא חושבת
שאיי פעם שנאתי את עצמי יותר. זה הכול בגללך אבל בגללי. אני זו שנתנה לך את
האפשרות לשחק בי ככה, למצוץ ממני כל טיפה של שמחת חיים וביטחון עצמי שהיה לי. אני
זו שאפשרה לך לשחק בי כמו בבובה על חוטים. ואתה שואב ממני רחמים, אומר שאתה כל כך
לא יוצלח ואני עונה בשלילה ואז אתה מבקש לשלוח תמונה ואני מתפוצצת מבפנים ומתחננת
שתתחרט אבל אתה לא, ועכשיו אני עונה בחיוב מתוך פחד שאוחז בי. ואני לא רוצה, אני
לא רוצה שום חלק בזה. אני שונאת את עצמי, אני מרגישה זולה כל כך, ואני מפחדת, אני
כל כך מפחדת, אבל זו אני, זה הכול בגללי. בגלל שאני כזו טיפשה. איך יכולתי לתת לזה
לקרות, איך נשאבתי לתוך הסיפור הזה שוב?
כל היופי פה
הוא הניצול שלך, הידיעה שאני לא יכולה להגיד "לא" לאף אחד מספקת אותך אפילו
יותר. ואני משתדלת, כל כך משתדלת לא להיכנס ללופים המגעילים האלה פעם אחר פעם אחר
פעם, אבל אני לא עומדת בזה.
עם כל שיחה
שלנו אני שונאת את עצמי יותר.
psychosphere 