גשם אחד הולך וגשם אחר בא

בחופש הגדול הכרתי בחור, זאת אומרת, הכרתי אותו מאז שהייתי דיי פיצקית, אבל הקשר בינינו ממש נחתך ובחופש הגדול יצא לנו לחדש את הקשר. קוראים אותו גשם, את הבחור. אני לא יודעת אם ההורים שלו עשו אותו על ספינה אז אל תשאלו, אבל גשם הזה עשה לי משהו בבפנים כמעט בערך כמו כל גבר שאני מכירה אבל הוא עשה את זה קצת שונה.

 

לאורך כל החופש הגדול נפגשנו ובכל פעם היה עליו את אותו הריח, ריח של בושם דיי מוזר. בהתחלה סלדתי מהריח אבל אחר כך התאהבתי בו והוא נהפך לריח משכר לחלוטין. כמעט ולא שלטתי בעצמי לידו, רציתי לאכול אותו מרוב שהוא היה כל כך יפה. המפגשים עם גשם היו מוזרים ממש, היינו יושבים בחדר שלו ומקשיבים לרד הוט צ'ילי פפרז. לא היינו מדברים הרבה, אבל כשכן, לא יכולנו להפסיק. היינו מדברים כל כך הרבה והזמן היה טס ותמיד היה לי עצוב לעזוב. לפעמים היינו יושבים כל כך קרוב שהייתי יכולה לראות את ההשתקפות של עצמי בתוך האישונים השחורים שטבועים בעיניים הכחולות כחולות שלו. 

 

כשהחופש נגמר ככה גם גשם. הפסקנו להתראות והקשר נותק שוב. אני אומרת לעצמי שאולי זו יד הגורל ואולי זה בגלל שהוא התחיל עם חברה טובה שלי כשאני קצת הייתי בקטע שלו (ממש קצת). פתאום מלא בנים התחילו להשתמש בבושם שלו ובכל פעם שאני מריחה את הריח הזה אני נטרפת געגועים אליו, אני משתגעת ואני מתגעגעת ומתאהבת בו שוב. גשם הוא שכן שלי ואני משתדלת להיות הכי כלבה שאני יכולה כשמבטנו מצטלבים. אבל אולי אני לא מספיק מעניינת בשבילו ובשביל הבושם שלו. אולי אני פשוט לא אחת שנזכרים בה, אולי אני כזאת שמשתמשים בה פעם אחת וזורקים. אולי. 

 

 


 

ירד גשם לפני כמה ימים. ירד גשם בכפר. אני רק שומעת את המילה גשם ואני מתמלאת מחדש.

"נועה!!!! יורד גשם" אמא צועקת לי מהחצר, "גשם?" אני מחייכת ושונאת את עצמי. 

 

כשהייתי ממש קטנה, היה לי ריקוד גשם משלי. בכל פעם שהיה יורד מבול הייתי רוקדת בתחתונים בחצר ולא מפסיקה לצחוק. בדרך כלל הייתי מסיימת עם שפעת במיטה אבל הריקוד הזה היה הדבר האהוב עליי באותו הזמן. 

 

ירד גשם לפני כמה ימים ויצאתי לחצר לרקוד ואני חושבת שבחיים לא הייתי שמחה כמו שהייתי באותו היום. הגשם שטף אותי ואת הבית ואת השמיים ואת האוויר והכל היה טהור ומיוחד. והכל חזר אליי, כל הזכרונות הציפו אותי מחדש, גשם מילא אותי שוב.

 

גשם אחד הולך ואחד אחר בא.