מלכודת

אני עייפה כל כך, אבל ההתרגשות כאילו מכרסמת אותי עד הפיסה האחרונה ולא
נותנת לי מנוח. לא מאמינה שכבר הוא קרע לי את הבפנים וקרא אותי כמו ספר פתוח. איך שהוא
אמר שהוא מבין כשסיפרתי לו על ההטרדות שחוויתי ושאת כל העניין של המגע ניקח לאט,
שוואיה שוואיה. ואני אוהבת שהוא ככה, קורא לי מדהימה ומושלמת אפילו כשאני לגמרי
ההפך. אני אוהבת שהוא רואה אותי בצורה שונה לחלוטין, בעין לא מזוינת, מתעלם
מהצלקות והחסרונות ומעצים את היופי הדל והטוהר. אני אוהבת כשאנחנו מדברים על
מוזיקה ואפשר לראות בעיניים שלו ניצוץ של התלהבות כזו שלא נגמרת. אני חוששת שאני
מתחילה ליפול אל תוך מלכודת האהבה האין סופית הזו שוב, ואני נופלת מהר יותר משציפיתי.
"אל תשכחי שאת מושלמת", הוא אומר לי, בכל פעם שאני אומרת לילה טוב
אחרון.