לפעמים אני נזכרת במגע הקר של היד שלו על הגוף שלי, זוחלת לי אל מתחת לחולצה ומיד אחר כך אל מתחת לחזיה, כמעט קורע אותה. והיכולת להגיד לא ולהתחנן שיפסיק כאילו נעלמת והדבר היחיד שאני מצליחה לעשות זה שום דבר ואני נשארת קפואה, כמעט משותקת. ומבפנים אני צורחת לעזרה, שיצילו אותי, שהזמן יעצר, רק שבבקשה יפסיק לחולל בי את זממיו.
בכל פעם שאני נזכרת ברגע הזה, שבא לי בפלאשים כמעט בכל יום, עוברת בי צמרמורת מכאיבה שמטלטלת אותי ומפרקת עוד חתיכה ממני.
psychosphere 
אף פעם לא כתבת על זה ..
אהבתיאהבתי
לא בדיוק ידעתי איך
אהבתיאהבתי
באלי לחבק אותך חזק חזק ולא לעזוב.
אהבתיאהבתי
תודה לך
אהבתיאהבתי
אני כל כך מזדהה אוף
עם הזמן הפלאשבקים באים פחות ופחות. תנסי שלא לחשוב על זה. זה רק כואב יותר
אהבתיאהבתי
עצוב לי לדעת שאת מזדהה. חצי שנה לא תספיק, הא? בטח. בכל פעם שאני חושבת על זה זה כואב יותר ויותר.
אהבתיאהבתי
/:
מכירה את זה מאד
/:
אהבתיאהבתי
מצטערת לשמוע!
אהבתיאהבתי
גם בי עכשיו עברה צמרמורת
אהבתיאהבתי
לא כתבת על זה הפעם
אהבתיאהבתי