רסיסים של לבבות שבורים

אתמול אסף סיפר לי שיש לו מישהי שהיא בקטע שלו והוא בקטע שלה. לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים אבל שיחקתי את עצמי (טוב מאוד) שמחה בשבילו. האמת היא שכל מה שהרגשתי כשהוא סיפר לי עליה היה זעם בלתי נשלט שזרם לי בגוף והרגשתי את עצמי מתחילה להתפוצץ, אז רק ביקשתי שיסלח לי בחיוך נאיבי ומזויף והלכתי לצד.

 

וכן, כעסתי. כל כך כעסתי. על עצמי ועליו, על כך שאמרתי לעצמי: "נועה, בחופש הזה, את תלכי ותגידי לו כמה שאת אוהבת אותו כי את לא יכולה להחזיק את זה בבטן יותר!" ובאמת כמעט וגידלתי בייצים ובתוך תוכי בער רצון עז לספר לו הכל ולשתף אותו כי באמת ובתמים לא הצלחתי לשלוט ברגשות האלה יותר וכאב לי בגוף בכל יום שעבר כשלא סיפרתי לו מה שאני מרגישה כלפיו. כעסתי על עצמי שהייתי כזו פחדנית וביישנית, ושבגלל שכל כך פחדתי מהתגובה שלו, הוא המשיך הלאה, ואני נשארתי מאחור.

 

וכעסתי עליו, כל כך כעסתי עליו, שהוא לא אמר שום דבר, ולא סיפר לפניי חודשיים שכל הסיפור עם הבחורה השנייה התחיל, שהוא נתן לי ליפול בתוך המלכודת ולהתאהב בו ככה! ועכשיו? עכשיו אני לא מצליחה לשחרר ולהשתחרר ממנו. ואני אוהבת אותו, אני באמת אוהבת אותו. הוא האהבה הראשונה האמיתית שלי. וכואב לי, כואב לי שאני כזו פחדנית ועלובה ושאולי אם הייתי פועלת מוקדם יותר, הייתי מצליחה להשיג את אהבתו בחזרה.

 

אבל כנראה שבמקרים כאלו צריך לפעול בזריזות, כי אני לא הצלחתי, ואם הייתי מהירה יותר, הייתי מצליחה. ועכשיו כואב לי, כל כך כואב לי.

איך אני ממשיכה הלאה עכשיו?

סתיו: "יו אסף איך אני רואה שבייניך לבין נועה יהיה איזה קטע אבל לא עכשיו.. עוד שנתיים ככה, אתם תהיו כזה זוג מגניב"

עריכה, 30.6

אז קניתי סקצ'בוק..

עריכה, 1.7

מישהו שלח לי את זה ואני כבר מרגישה טוב יותר!

הדבר הכי מתוק שראיתי בחיים שלי! מוציא לשון

35 מחשבות על “רסיסים של לבבות שבורים

  1. אף פעם לא מאוחר, אל תוותרי. ואני יודעת שזה משפט נדוש ומעצבן אבל הכל לטובה והכל מסתדר בסוף!

    דרך אגב, אני מאוד אוהבת לקרוא בבלוג שלך

    אהבתי

  2. יש הרבה דרכים לפעול תכלס את תמיד יכולה לעשות הפרד ומשול… אבל אני נגד זה בענייני אהבה, תזכרי שאתם עדיין צעירים אז הוא אומנם עם מישהי וזה לא יהיה לנצח

    אהבתי

  3. זה הכי כואב בעולם. 
    ואני לא יכולה להגיד לך שזה יעלם, כי לי זה לא קרה. זה רק ידעך קצת. זה ידעך כשתמצאי מישהו חדש. 
    וסקצ’בוק זה טוב, זאת בריחה. לברוח זה כיף, גם אם זה לא הדבר הנכון לעשות. זה מעלים לרגע את כל הדברים הרעים.

    אהבתי

    • הפחד הכי גדול שלי הוא שאני לא אמצע מישהו חדש ורק אסף יהיה לי בראש כל הזמן, כי כמו שכתבתי, הוא האהבה הראשונה האמיתית שלי ואהבות ראשונות הכי קשה לשכוח והכי קשה להתגבר עליהן כי הן הכי קשות. 
      אתמול ציירתי בסקצ’בוק וכשסיימתי פרצתי בבכי, כנראה שהבריחה לא הייתה רחוקה מספיק. 

      אהבתי

      • אני יכולה רק לשלוח לך עוד חיבוק. 
        קרה לי דבר דומה. וזה נוראי. וכמה בכיתי, וכמה אני עדיין בוכה. וגם כשברחתי תמיד מצאתי את עצמי מציירת אותו..
        וכשחשבתי שמצאתי סוף-סוף מישהו חדש, הוא גם נעלם.. מהר אפילו מקודמו. אבל לפחות אז ידעתי שיש עוד תקווה ואני יכולה להמשיך הלאה. 
        צריך להאחז בתקווה שזה יחלוף.

        אהבתי

      • אויש, כל כך לא כיף.. 
        אני עוד לא מצאתי אחד כזה ולא חושבת שאמצע, אבל אני בטוחה שזה קשה אפילו עוד יותר כשגם האחר נעלם. תמיד צריך למצוא את טיפת התקווה הזו ולהמשיך יחד איתה. 

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s