תודה רבה לכן מורות למתמטיקה!

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שוויתרתן עליי כבר מתחילת השנה, וכל מה שראיתן בי היה אך ורק כישלון אחד גדול ומוחלט.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שבמקום לבוא ולעזור, כאשר זעקתי לעזרה, הסתכלתן עליי במבט משפיל ומכאיב, והמשכתן אל התלמיד הבא.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שבמקום לדבר אליי כמו אל בן אדם, צעקתן עליי והשפלתן אותי מול כל הכיתה כשלא הצלחתי להכין את שיעורי הבית.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שתמיד הייתי האחרונה ברשימת העדיפויות שלכן, שתמיד הייתי הכי פחות חשובה מכל שאר התלמידים, ושתמיד הייתי זו שהיה אפשר לשכוח ממנה, לא לצפות ממנה ליותר מדיי ולהתבייש בה.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, כשלא הקראתן את שמי בשיעור וזלזלתן בי לאורך כל השנה.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שבמקום לתת לי לנסות ולהקשיב בשיעור, שיחקתן בי כמו בבובה והזזתן אותי ממקום למקום והרסתן לי את קו המחשבה.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שבכל פעם שימשהו דיבר או צחק, האשתמן אותי, כי הריי אני התלמידה הכי גרועה ולמה להאשים מישהו אחר כשאפשר להאשים אותי.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שהעפתן אותי מהשיעור בכל פעם שלא באתי לכן בטוב, שכתבתן לי העדרויות ו"מילים רעות" ורק הורדתן לי מהציון במקום קצת לפרגן על כך שאני מנסה.

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, שמבקום לפרגן, לתת טיפת אמון, דחיפה קטנה, הורדתן אותי בדרגה וקראתן לי "מטומטמת".

 

תודה רבה לכן מורות למתמטיקה, על כל הכאב הנפשי שגרמתן לי לחוות, על כל הזלזול, על כך שגרמתן לי להרגיש כמו כישלון, כמו בת רעה להורים טובים, על כל הפעמים בהן כתבתן לי נכשל על דף המבחן, על כל הפעמים שגרמתן לי לבכות כי הרגשתי כל כך טיפשה, הריי, למה כל שאר הכיתה מצליחה ואני לא?? 

 

תודה לכן מורות למתמטיקה, שגרמתן לי להבין ש- וואלה, אולי זאת לא אני,

אולי זאת אשמתכן הפעם שלא ניגשתי לבחינת הבגרות.