אני מחכה עוד יום, ועוד יום, ועוד שבוע.. ועוד חודש! כי כשנכנסתי למייל וראיתי הודעה חדשה ממך, עיניי התמלאו בדמעות של אושר ושמחה, ולמרות שאני מתעבת אותך, לא הצלחתי להוציא אף מילה מפי ולמרות כל הרגשות שהציפו אותי, שלחתי לך את ההודעה הכואבת ביותר, את כל מה שהרגשתי כשלא היית כאן, את כל הכעס שלי עלייך, את כל מה שעוללת בזמן הזה ולמרות כל מה שכתבתי, בתוך תוכי ציפיתי שתחזיר לי הודעה, כועסת פי שתיים, מגעילה, עצובה. רציתי אותך בחזרה, רציתי שתכתוב לי, לא משנה מה, רק שתכתוב לי. שתראה לי שאתה כאן, שאתה תומך בי שוב, שלמרות הכל – אני עדיין חלק גדול מחייך. אבל אני תלויה באוויר, מחכה להודעה, אני בודקת את האמייל כל יום רק בשבילך, רק כי אני מחכה לראות הודעה חדשה ממך. אבל כנראה שפיתחתי ציפיות גבוהות מדיי.
אחותי אמרה לי לא לגעת בקצפת.. אני כל כך הולכת להזליף את כולה לתוך הפה שלי
psychosphere 