המלאך שלך סוחר סמים

היא ישבה על שולחן הכתיבה מעץ המייפל שנמצא על יד החלון, כאשר הוילון האדום והגדול מוסת אחורה וקרני שמש חמימות וצהובות נכנסות אל תוך החדר. נראה כאילו היא מנסה לתפוס את קרני השמש, לגעת בהם. היא נראתה כל כך מאושרת, כל כך שמחה ששום דבר לא היה יכול להפריע לה באמצע הרגע המרגש הזה. היא חייכה אליי, חיוך מלאכי, חיוך שגורם לבטן להתקווץ, שגורם לבכות משמחה. חיוך רחב וגדול עם שיניים לבנות וישרות. באותו הרגע, היה נראה כאילו היא מרחפת מעל השולחן, היא מרחפת והזמן נעצר ורק אני והיא לא קופאות כמו כל השאר שנמצאים בחדר. היא ממשיכה לרחף ומסתכלת עליי, הזמן מאט לאט לאט והיא ממשיכה לחייך. היא מזיזה את ידייה באוויר, מנסה לתפוס כל קרן שמש, לא לפספס אפילו אחת, כי אם תפספס יקרה משהו רע. היא שוב מחייכת אליי, נראית כמו מלאך עם רגליים ארוכות וצנומות ושיניים לבנות וחלקות. כל החדר פתאום מתחיל לפעול מחדש, כולם ממשיכים במעשיהם ונראה כאילו אף אחד לא שם לב אליה עד שמישהו פונה אליי בתמיהה, שואל במה אני בוהה, אני עונה "היא נעלמה" והולכת.

–

(מתה על כל הוואווה)