עיניים מדברות

"את יודעת? יש לך את העיניים של סבתא שלך!"

ירוק חזק נורא, כהה מאוד אבל אפשר להבחין בו תוך שניות ספורות. כל הירוק הזה שעוטף צבע חום מיוחד כזה, משהו שלא רואים אצל כולם. ורק אז מגיע האישון השחור והמנצנץ. אתם יודעים, העיניים שלה מיוחדות נורא, כאילו מדברות בעד עצמן. אפשר להבין כמה שהיא מיוחדת רק מהעיניים. כשהיא מסתכלת עליך, העיניים נעוצות חזק חזק בתוך הנשמה שלך והיא יכולה לקרוא הכל תוך רגע.

–

"נועה, למה את עם סווטשירט בחום הזה?"

"כי קר לי."

"בולשיט. את בכלל לא צריכה להתבייש בגוף שלך!"

היא הסתכלה עליי במבט הרך הזה שלה. ידעתי מאותו הרגע שאי אפשר לשקר לה.

–

העיניים שלה, כאילו יש להן אישיות שונה מהאישיות הפנימית שלה, כאילו הן מדברות אלייך. כשהיא נראית שמחה אך אין לה את הקיווצים השמחים שנמצאים בצדדי העיניים אפשר להבין שהיא לא באמת שמחה. וכשהיא שמחה? העיניים שלה אומרות לך את זה עוד לפניי שהסתכלת עליה, במין קול מתקתק כזה, קול שמזכיר את כל הדברים הכי טובים בעולם. ולפעמים כשהיא באמת באמת שמחה? אפשר לראות זוהר ונצנוץ נעים שמציף את העיניים שלה. היא עוף מוזר, עיניים עם אישיות, משהו שעוד לא ראיתי מעולם ואני אוהבת את זה. אבל טוב, שלא אתחיל בכלל לדבר על החיוך שלה.