מסכות

מסכות. מסכות בכל מקום, ברחוב ובקניון ובבית הספר. על המורים, על התלמידים, על האנשים שמסביב. על השומר בכניסה לבית הספר שחייב להיות נחמד אל כל תלמיד ותלמיד שעובר. על המורה ללשון שמנסה להיות מצחיק אבל הוא לא כזה באמת והוא יודע שהוא צריך לעשות את זה בשביל להרשים את התלמידים ושלא ינסו לפטר אותו שוב. על אחת התלמידות שמנסה להיות ממלכות השכבה אך אף אחת לא באמת אוהבת אותה והיא יודעת שהיא לא באמת אחת כזאת אך בשביל להוכיח את עצמה היא חובשת את המסכה המתנשאת על פניה ויוצאת לצוד תלמידים חסריי אונים. על התלמיד הרגיש שקורא ספרים בהפסקה, הזה שאף אחד לא מודע לקיומו ושאם מישהו פתאום נזכר בו זה בשביל שהוא יעזור לו במתמטיקה. הוא חובש את המסכה של "אני לא שם זין!", אבל עמוק בפנים הוא כבר מת פעם אחר פעם אחר פעם. מסכות של שמחה ואהבה וקבלה ושנאה וכעס והתנשאות וזעם. במוקדם או במאוחר המסכה שאנו חובשים תתנפץ לנו בפנים ואז נבין מי אנחנו באמת ומה אנחנו שווים. 



אל תשתו וודקה

זה לא כזה טעים כמו שזה נראה